צילום: שי אורון
הוא נווד תמידי. נע ממקום למקום, גומא מרחקים, עובר מבית גידול אחד לשני, ולכן יש סיכוי שגם אתם זכיתם לפגוש את צב הים במי הטורקיז של אילת. פעם הוא נצפה שוחה באיטיות מעל מרבדי עשב ים, פעם הוא מכרסם ספוג ליד בלט אלמוגים ססגוני, ופעם הוא נח להנאתו בקרקעית החולית. כל מפגש כזה לא רק מרגש, הוא גם חשוב: צב ים הוא אמנם יצור קדום ביותר, עם ותק של מיליוני שנים על פני כדור הארץ, אבל הוא מין פגיע ומוגדר מוגן בגלל הסכנות הרבות שאורבות לו – במיוחד מיצור אחד.
אילו מיני צבי ים יש סיכוי לפגוש באילת? איך הם יודעים לחזור אליה בכל פעם מחדש? איך באים צבי ים לעולם? ומיהו אותו יצור שמאיים על צב הים? בואו נכיר את צבי הים לעומק.
איזה צבי ים נפגוש באילת?
אם פגשתם צב ים באילת רוב הסיכויים שהוא צב ים ירוק או צב ים קרני. לעיתים נדירות תיתקלו בצב ים חום, ולעיתים עוד יותר נדירות בצב ים זיתני וצב ים גילדי. מה שבטוח, לכל אחד מהם יש תפקיד חשוב במערכת האקולוגית.
צב־ים ירוק (Chelonia mydas) הוא מהנפוצים במפרץ אילת. ראשו צר ושריונו חלק וצבוע בגווני שחור, אפור, ירוק וחום. תוספת ה"ירוק" לשמו מתייחסת לצבע שכבת השומן הירקרק שמתחת לעורו שמיוחסת ל"דיאטה" הצמחונית שלו. אורך השריון שלו יכול להגיע ליותר ממטר, ומשקל הצב מטפס יפה מעל ל-150 ק"ג. בעוד שצבי ים צעירים אוכלים גם בעלי חיים קטנים, הבוגרים ניזונים בעיקר מעשבי ים ואצות, מה שהופך אותם לרועי עשב ימי – וכך הם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על מרבדי עשב הים ועל תפקוד המערכת האקולוגית.
רועה עשב. צב ים ירוק, צילום: יונתן יפרח
צב-ים קרני (Eretmochelys imbricata) הוא מין נדיר שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, ולהפתעתנו, מבין המינים ה"אילתיים" הוא דווקא נפוץ. הוא קטן מצב הים הירוק, צבעו צהבהב-חום, והוא מאופיין בשיריון מחורץ ובמקור מוארך שמקנה לו את שמו. שריונו הייחודי הפך אותו מטרה לציידים. לצב ים קרני יש לסת חזקה שמאפשרת לו לנגוס בספוגים, והוא אחד מבעלי החוליות הבודדים בעולם ש"התמחו" באכילת ספוגים. [1] בכך הוא עוזר למנוע מהספוגים להשתלט, ולכן הוא ממלא תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של שונית האלמוגים.
לסת חזקה וחיבה לספוגים. צב ים קרני, צילום: שי אורון
צב-ים חום (Caretta caretta) הוא מין נדיר באילת. הוא מזוהה בשריון קשיח בצורת לב בגווני חום-אדמדם, ראש רחב ובולט, ומקורו עבה וחזק. תזונתו מגוונת וכוללת סרטנים, מדוזות, וגם דגים. בינואר 25' הבחין מתנדב רט"ג ששהה בחוף הצפוני של אילת בצבת-ים חומה המבלה על עשב הים. זו הייתה הפעם השלישית בלבד שזה קורה באילת, ומטבע הדברים הייתה התרגשות גדולה מהמפגש. כיוון שהנקבות המטילות חוזרות לאותם חופים מוכרים, עלתה מחשבה שזו כנראה אותה גברת שנצפתה בשנת 21' מטילה ביצים בחופים הצפוניים. לצבה הפתרונים.[2]
לבבי ומחוספס. צב ים חום, צילם: יוני גריצנר
צב-ים זיתני (Lepidochelys olivacea) הוא צב הים הקטן ברשימה, והוא מזדמן לאילת רק לעיתים רחוקות. הוא מזוהה בזכות שריון כמעט עגול, שטוח למעלה ובעל שוליים מורמים. צבעו ירוק-זית ומכאן שמו. ראשו בצורת משולש, וסנפיריו הקדמיים נושאים טפרים. התפריט של צב הים הזיתני מגוון, וכולל בין היתר סרטנים, רכיכות, אצטלנים, אצות ולעיתים גם דגים.
צבע זית ושוליים מורמים. צב ים זיתני, צילום: עמוס ברטי
צב ים גילדי (Dermochelys coriacea) הוא גדול צבי הים בעולם, והוא מגיע למשקל של מאות קילוגרמים. בניגוד לאחיו בעלי השריון הקשיח, השריון הכהה שלו מורכב משכבת עור עבה וגמישה, המחוזקת בלוחיות עצם קטנות עם רכסים אורכיים לאורכה. למרות משקלו הכבד, הוא נחשב לשחיין מהיר שחי לרוב באזורים פתוחים באוקיינוסים. צב הים הגילדי הוא שיאן צלילה המסוגל לצלול לעומק של למעלה מקילומטר. הוא מותאם בצורה יוצאת דופן לטרף ג'לטיני, וחובב מדוזות. למעשה, כשב- 2010 נצפה צב ים גילדי ענק באילת, הוא היה במהלך צייד מדוזות. תצפית של צב גילדי באילת היא אירוע יוצא דופן שמתרחש רק אחת לכמה שנים.
כל חמשת המינים מוגנים.
והזוכה בתחרות צב הברזל. צב ים גילדי
Claudia Lombard ,U.S. Fish and Wildlife Service, CC BY 2.0
ניווטי שדה: איך יודעים הצבים לאן להגיע?
צבי ים הם נוודים מצוינים, שנודדים מאות ואלפי קילומטרים ברחבי האוקיינוסים, בעקבות האוכל או הרבייה. ומה שהכי מעניין הוא שצבי-ים שבים לאותו אזור שוב ושוב. איך הם יודעים לאן להגיע? מחקרים הראו שלצבי ים יש GPS טבעי שמתבסס בעיקר על היכולת לקלוט את השדה המגנטי של כדור הארץ. צבי הים מצוידים במפה ומצפן: הם לא רק "מרגישים" את השדה המגנטי, אלא גם "מחתימים" את המאפיינים המגנטיים של אזור הולדתם. השילוב של שני המרכיבים מסביר איך הם מסוגלים לחזור לאזורי קינון או מזון גם לאחר שנים. [3][4]
איך באים לעולם צבי ים?
ההזדווגות בין צבי הים נעשית בים, יש רומנטי מזה? אבל כדי להטיל הנקבה חוזרת ליבשה - אל אזור החוף שבו בקעה בעצמה. צבת הים עולה בלילה, חופרת בעזרת הסנפירים גומחה בחול, ומטילה עשרות, ולפעמים יותר ממאה, ביצים. אחר כך היא מכסה את הקן היטב, וחוזרת לים. כעבור כחודשיים בוקעים עוללי הצבים – "האבקועים" ועושים את דרכם בכוחות עצמם אל הים. המסע משלב הביצה לצב בוגר מסוכן במיוחד: רק חלק זעיר מהאבקועים שיגיעו לים ישרדו עד לבגרות. הערכות נפוצות מדברות על אחד מכל אלף אבקועים שיגיע לבגרות, אם כי שיעור ההישרדות משתנה בין מינים, אוכלוסיות ותנאים. יש מהצבים שיִטָּרפו טרום הבקיעה - ולכן בתקופת ההטלה (חודשי האביב המאוחרים והקיץ) רשות הטבע והגנים מגנה על הביצים והאבקועים. יש שיגיעו לים ואז יפגשו בטורפים הטבעיים שלהם, ואחרים עלולים להיפגע כתוצאה מפעילות האדם, מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.
מי מאיים על צב הים?
האויב הכי גדול של אוכלוסיית צבי הים - באילת ובכלל - הוא האדם. במשך מאות שנים נפגע צב הים קשות, כי שריונו שימש לתכשיטים ולמזכרות, ובשרו היקר שימש למאכל. תאורה מלאכותית שיוצרת זיהום אור מבלבלת את האבקועים בצעידתם לים. לא רק האבקועים נפגעים - כלי שיט וספורט ימי עלולים לפגוע אנושות בצבים, ולשבור את שכבות השריון. לא פעם מתקבל דיווח על צב ים עם קרס נעוץ בפה או בגוף, צבי ים המסובכים ברשתות דיג נטושות או בחבל שהשאירו דייגים אחריהם.
תאורה מלאכותית שולחת לכיוון הלא נכון. אור לחופה של אילת, צילום: נדב ששר
זיהום הפלסטיק והפסולת הרבה שיש באוקיינוסים פוגעים בהם. קחו למשל את צב הים הגילדי. הוא הרי אוכל מדוזות, ומדי פעם נתקל בשקית המרחפת במים. הוא עלול לחשוב שהיא המזון החביב עליו, לצערנו זה קורה לא מעט. מחקר שסקר מאות נתיחות של צבים גילדיים לאחר המוות מצא פסולת פלסטיק במערכת העיכול של יותר משליש מהם. במקרים מסוימים הפלסטיק אף גרם לחסימה במערכת העיכול. [5] לכן חשוב לדעת: אם מצאתם צב ים פצוע או לכוד, אנא עדכנו באופן מיידי בעזרת שימוש אפליקציית SeaWatch , שהיא סוג של מוקד 106 של הים. פגשתם צבי ים? התרחקו, הימנעו ממגע, אל תאכילו, ואל תרדפו. תנו להם לחיות את חייהם ולהמשיך לאזן ולהעשיר את המערכת האקולוגית המורכבת במפרץ אילת.
הֲיָדַעְתָּ?
למרות שהם מבלים כמעט את כל חייהם בים, צבי הים נושמים אוויר באמצעות הריאות. בזמן מנוחה הם יכולים לעצור את נשימתם למשך שעות, אבל כשהם פעילים הם עולים לפני המים בתדירות גבוהה.
הֲיָדַאטָה?
בסביבה מוגנת צבי ים מאריכים ימים –הם חיים בין 50 ל-100 שנים – תלוי מאד במין ובסביבה - ומגיעים לבגרות מינית רק כעבור עשרות שנים.
