דיג במפרץ אילת | מגזין שוניות אילת

A spotted eagle ray entangled in a net, next to another free-swimming in blue water. מחיים בתנועה מתמדת, לכלא ברשת מסכנת חיים. טחן עינוני, צילם (מימין): שאדי סמארה מי שזכה לראות פעם עטלף-ים דואה בנונשלנט מעל מרחבי הירוק התת-ימי של אילת, מרחף כמו עפיפון יפהפה שהתעורר לחיים, לא יסתפק בתצפית אחת. הטחן העינוני, עם הכנפיים העצומות המנוקדות, הזנב הארוך, והפרצוף העטלפי החמוד, מרהיב ומשמח מאוד אוהבי טבע. הוא כמובן לא באמת עטלף, הוא בטאי, דג סחוס גדול ושטוח, והוא לא רק נראה טוב, הוא גם עושה טוב - הטחן מאזן את המערכת בזכות התפריט שלו: סרטנים ורכיכות שהוא שולף באלגנטיות מהחול. לצפות בטחן העינוני בים זה באמת תענוג גדול. רוב הזמן. אחת לכמה זמן מתקבל דיווח מצוללים או משנרקלים שנתקלו בטחן עינוני, ואחרי ההתלהבות והצהלולים, הבחינו במה שמחק להם מהר את החיוך מהמסכה: פעם זה היה חוט דיג מלופף סביב פיו של הטחן, פעם הוא נלכד ברשת דייגים שהושלכה לים, ופעם הוא נכרך בחבל ורותק לסלע. גם אם הצליחו לשחרר אותו מהקרס או מהרשת, בעל חיים כמו הטחן, שחייב להיות בתנועה, עלול למות בייסורים מרעב, או מזיהום. סיפור הטחן, שאולי נראה כמו תופעת לוואי מצערת ונקודתית של פעילות דיג, הוא הרבה יותר מזה: שכיחות אירועים כאלה גבוהה מאד [1-3] , אבל כנראה שלרוב הם לא נצפים, מצולמים או מגיעים לכותרות. ובאשר למה שכן מגיע לכותרות, לא רק הטחן נפצע מדיג, גם דולפינים וצבי ים וכרישים ודגים, אלפי בעלי חיים מוגנים נפגעים בכל שנה במפרץ אילת מפעילות ופסולת דיג, גם כשהם בכלל לא על הכוונת של הדייג, ולא יושבים לנו על הצלחת. אחת לכמה זמן מתקבל דיווח מצוללים שנתקלו בטחן עינוני, ואחרי ההתלהבות, הבחינו במה שמחק להם את החיוך מהמסכה: חוט דיג מלופף סביב פיו של הטחן, או רשת דייגים שהושלכה לים וכלאה אותו. גם אם הצליחו לשחרר אותו, בעל חיים כמו הטחן, שחייב להיות בתנועה, עלול למות בייסורים. זו לא תופעת לוואי נקודתית של דיג, שכיחות אירועים כאלה גבוהה מאד. בואו נדבר על מה שכן יושב לנו על הצלחת. התזונה הים-תיכונית שנפוצה בישראל מתהדרת בדגים, אמנם ממוצע הצריכה לנפש קצת נמוך מהעולם, אבל עדיין בכל מסעדה שמכבדת את עצמה יש מנת דג או שתיים. לכאורה, כדי לענות על דרישות הצרכן הישראלי אנחנו צריכים דיג מסיבי בים האדום, לא? ובכן, ממש לא. הדגים שאנחנו הישראלים אוכלים מגיעים אלינו בעיקר מחוות לגידול דגים ביבשה או בים התיכון, וכמובן מיבוא מארצות אחרות. כמה מהדגים שאנחנו אוכלים בישראל אכן הוצאו מהים הישראלי? כאחוז אחד בלבד. זה הכל. כמה משלל הדיג מגיע ממפרץ אילת? נאדה, נתח זניח מאד. אבל לניסיונות הדיג של הנאדה הזה יש השפעה סביבתית הרסנית וקטלנית שבסופו של דבר פוגעת במשאב הכי גדול של אילת: הטבע התת-ימי המרהיב ועושר המינים הגדול שמתקיים בו. אין סלקטור בכניסה הפגיעה הקשה ביצורי הים נובעת מאופי הטכנולוגיה. איך דגים בשנות האלפיים? דומה מאד לאיך שדגו פעם. השיטות העתיקות לא נעלמו מהעולם - רשתות לא סלקטיביות שנזרקות למים ואוספות מכל הבא ליד, גם חיות שאין להן שום ערך מסחרי או שאסור למכור אותן בכלל. הרשתות בדרך כלל מוצבות באזורים שמבטיחים שלל: נתיבי נדידת דגים או אזורי רבייה והתלהקות. חלק מהשלל שנתפס בהן הם דגים צעירים שהיו אמורים להיות הדור הבא של הים, ונזרקים מחוסר עניין חזרה למים – לרוב מתים. רשת הדייגים אוספת אליה גם צבי ים, וטחנים ומינים מוגנים, וכל מה שעבר באזור. גם במלכודות שעדיין נמצאות בשימוש, וגם בדיג "ספורטיבי" - דיג חובבים בעזרת חכה, אין סלקטור בכניסה שיכול לבדוק האם מי שנכנס ונתפס הוא מין מוגן שאסור בדיג, והאם הוא בגודל הנכון (אסור לדוג צעירים) [4-5]. כך מתמלא ה"סל" בשפע חיות, חלקן מהיפות והמיוחדות שנראות בים, וכשבאים לרוקן אותו זה כבר מאוחר מדי. בעלי חיים שכלל לא היו מיני המטרה, נחבלו ונפצעו, לא יחזרו לתפקוד [6]. אגב, ברוב המקרים המדווחים, מדובר בדיג ברישיון וללא חריגות מהתקנות. הפגיעה הקשה ביצורי הים נובעת מאופי הטכנולוגיה. איך דגים בשנות האלפיים? בדיוק כמו שדגו פעם. השיטות העתיקות לא נעלמו מהעולם - רשתות לא סלקטיביות שנזרקות למים ואוספות מכל הבא ליד, גם חיות שאין להן שום ערך מסחרי. An underwater cage trap on the seafloor, containing various trapped fish and marine debris. אוספות מכל הבא ליד. מלכודת במי המפרץ, צילמה: שי אורון לפעמים, הדיג משאיר אחריו עקבות קטלניות שנשכחו מתחת למים או הסתבכו באיזה סלע: רשתות רפאים, חוטים, קרסים ומשקולות. הם לא נעלמים ולא מתכלים, וממשיכים לפעול את פעולתם הלא בררנית. הפרטים המתים שנותרים על גבי הרשת מושכים בתורם טורפים נוספים שעלולים להיתפס גם כן, וחוזר חלילה, כך שרשתות הרפאים הופכות למלכודות מוות תת-ימיות. באחד ממבצעי הניקיון התת-ימיים הגדולים שנערכו במפרץ אילת שנת 2012, הוצאו מהמים כ-1,500 מ"ר של רשתות דיג ישנות שבתוכם לכודים המוני דגים, חלקם נדירים ביותר. אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת של רט"ג, סיפר אז על מראות קשים של דגים לכודים ללא כל יכולת להשתחרר. את חלקם הצליחו צוללי הניקיון לשחרר בעבודה זהירה, אבל רבים מהם לא היה אפשר להציל מהסבך העצום של הרשתות, חבלי הקשירה והעיגון. כמה שנים קודם הסתבך דולפין ברשת דייגים בחוף הצפוני, ושילם על כך בחייו. Hawksbill sea turtle swims in dark ocean waters with bubbles visible near its head. עקבות קטלניות. צב הים הקרני עם חוט הדיג והמירנון המת. צילם: עומרי עומסי, רשות הטבע והגנים קרסי דיג שנשארו בים "אורבים" ליצורי הים, לא פעם למינים מוגנים ונדירים. צבי ים למשל. באחד מימי הסתיו של שנת 21' יצא עומרי עומסי, פקח רשות הטבע והגנים, לאימון צלילה חופשית. פתאום הבחין בצב ים קרני, מין נדיר ויפה שנמצא בסכנת הכחדה חמורה באילת. הצב היה עסוק באכילת מירנון מטבעוני, דג ארוך שמזכיר נחש. עומסי לא התכוון להפריע לצב בארוחתו, הוא רק תיעד את האירוע ועלה למעלה לקחת נשימה או שתיים. כשהסתכל להנאתו בתמונה שצילם, שם לב שחוט ארוך מחובר לפיו של הצב. הוא צלל שוב לאותו מקום, וקלט שהדג המת מחובר לקרס דייגים ומלופף חוטים. כנראה שהדייג שלכד את המירנון, זרק אותו לים עם ציוד הדיג. עומסי שהוכשר לחילוצים כאלה במסגרת תפקידו, ירד למטה לשחרר את הקרס מפיו של הצב, ועבר לשחרר את דג המירנון. סוף טוב הכל טוב - לפחות בכל מה שקשור לצב - הוא חזר לאכול את הדג בבטחה, והכל בא על מקומו בשלום, אבל לולא היה הפקח במקום, כנראה שהסיפור לא היה מסתיים כך [7]. הנה, לצב ים קרני אחר לא שיחק המזל, וגופתו נפלטה לחוף הדקל כשקרס דיג חדר לצווארו והביא לטביעתו [8]. אז מה היה לנו פה? פגיעה וסיכון של נציגי הדור הבא של הים, פסולת דיג שלוכדת ופוצעת דולפינים, טחנים, צבי ים ושלל דגים ומינים מוגנים, וכל זה בשביל מה? בשביל האחוז הקטן לאספקת הדגה בישראל, ששבריר זעיר ממנו מגיע מהמפרץ. A vibrant clownfish nestled safely within the orange-brown tentacles of a sea anemone. קרסי דיג אורבים למינים מוגנים. נמו המקומי, שושנון ים-סופי עם חוט דיג בפה, צילם: שאדי סמארה הנזק העצום של פעילות דיג נכון לכל ים בעולם. לא סתם דו"ח הפאנל הבינלאומי למגוון ביולוגי, IPBES, הגדיר את הדיג כגורם העיקרי לפגיעה בטבע הימי, אבל במפרץ אילת הסיפור בעייתי פי כמה וכמה. למה? כי מדובר בשטח קטן במיוחד, במערכת אקולוגית רגישה במיוחד, ובעושר מינים גדול במיוחד. שטחה של מדינת ישראל במפרץ אילת כולל כ-12 ק"מ חוף בלבד וכ-31 קמ"ר של מים טריטוריאליים. במרחב הימי המצומצם הזה נמצאות שוניות אלמוגים ייחודיות שמשמשות בית להרבה מאד מינים אנדמיים, מינים שחיים רק בים האדום, ולמגוון ביולוגי שאין שני לו במערכות אקולוגיות אחרות בישראל [9]. כיום מתועדים יותר מ-1,280 מיני דגים בים האדום, רק 137 מינים הותרו לדיג במפרץ אילת. בשנת 2019 עדכנו את התקנות כך שכל דגי הגרם (דגים ששלדם עשוי מעצמות כמו שלנו) במפרץ מוגנים, למעט מספר משפחות מועט. כיוון שכל דג שלא מופיע ברשימה, נחשב על פי חוק ערך טבע מוגן, מדובר בהרבה מאד מינים מוגנים שהסיכוי לדוג אותם גבוה. ואלה לא רק דגים אלא גם צבים, בטאים, תמנונים ועוד. ומה קורה עם הבית שמאכלס את כל המינים האלה? לצד שוניות האלמוגים השוקקות המוכרות, יש שבעה בתי גידול מגוונים שתלויים זה בזה ותומכים בעושר הזה. העיר אילת, ששוכנת לחופי המפרץ, מתבססת על אוצרות הטבע הימי, למשיכת תיירים וחובבי טבע מהארץ ומהעולם. עכשיו, בתוך השטח הקטנטן ועשיר הטבע הזה, מתקיימת פעילות דיג שלא תואמת את הממדים: לפי מספר רישיונות הדיג אפשר ללמוד על כעשרים דייגים מקצועיים מסחריים בלבד, שישה רישיונות מקצועיים לבעלי סירות דיג ועוד 7,600 בעלי רישיון לדיג ספורטיבי באילת. לא כולם פעילים, ולא כל הפעילים עוסקים בדיג לאורך כל השנה, אבל לפעילות הדיג הזו יש משמעות כבדת משקל כלפי ערכי הטבע במפרץ. עבור עיר שמסתמכת על הטבע הימי שלה, צבת ים המסובכת ברשת או זהרון שכלוא בתוך מלכודת, הם לא ממש פוסטר לעידוד תיירות. חשבו על הכריש הלוויתני שמבקר לאחרונה הרבה באילת, מה יהיה עם יילכד ברשת רפאים שנשכחה בים או יתלפף בחוט דיג? ספורט הוא מבורך, והוא עוגן תיירותי משמעותי לאילת - צלילה, שחייה, שנירקול, שיט, גלישה ועוד - אבל לא אם הוא בא על חשבון הים, ובדיג החשבון פשוט והרסני. המציאות מעידה שהמפגש בין הטכנולוגיות הבלתי סלקטיביות של הדיג, לבין מפרץ אילת הרגיש והשברירי הוא כמו תאונה רבת נפגעים שרק מחכה להתרחש. עבור עיר שמסתמכת על הטבע הימי שלה, צבת ים המסובכת ברשת, זהרון שכלוא בתוך מלכודת, או טחן עינוני עם קרס בפה, הם לא ממש פוסטר לעידוד תיירות. התמונות הקשות רק מתרבות. חשבו על הכריש הלוויתני שמבקר לאחרונה הרבה באילת, מה יהיה עם יילכד ברשת רפאים שנשכחה בים או יתלפף בחוט דיג? כך שבטבלת הרווח וההפסד, עמודת הרווח עומדת ריקה, ההפסד לעומת זאת עולה על גדותיו. המשך פעילות דיג במפרץ אילת הוא מתכון בטוח לפגיעה בערכים מוגנים, במערכת האקולוגית הרגישה ובמקור ההכנסה המניב של העיר. Lionfish entangled in a fishing net underwater amidst seaweed and dark water. צילם: זיגי לבנת הֲיָדַעְתָּ? דג שהוצא מהים והוחזר אליו, גם אם ישרוד את הפציעה שנגרמה לו, עלול לסבול בטווח הארוך מירידה ביכולת הרבייה, מחששנות יתר ומשינוי בדפוסי הנדידה. גם ללכידה שאחריה השבה למים יש מחיר כבד. הֲיָדַאטָה? קשה לאמוד "דיג לוואי", דיג לא סלקטיבי שלוכד מינים שאינם המטרה ונזרקים בחזרה למים מחוסר עניין. המספרים מגיעים גם לעשרות מיליוני טונות בשנה. באחד המחקרים דובר אפילו על כ-40 אחוזים משלל הדיג העולמי [10].

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

אתר

אל תפספסו אף סיפור