תגידו ת'אמת, מצאתם את עצמכם משתרכים עם מצ'טה אחרי מדריך נלהב מדי ביערות הגשם באמזונס? ביליתם בטיול אחרי צבא עם גב תפוס על גב תפוס של פיל בג'ונגל בתאילנד? חראם על הכרטיס, הג'ונגל הטרופי האמיתי נמצא כאן במפרץ אילת, מתחת למים. שנורקל וסנפירים ואתם מתחילים במסע, נא לחגור מסכות.

כמה מטרים מהחוף, ואתם במים. שומעים את הנשימות של עצמכם במערכת סראונד שרק המים יכולים לייצר. קרני השמש מאירות את המים הצלולים, שחייה קלה עם ראש במים והנשימה נעתקת: עולם חלומי צבעוני מתנפל עליך בעוצמה - גנים תת ימיים ססגוניים בשלל צבעים, יצורים דמויי עצים פורשים לכבודך ענפים מסועפים, שכניהם שנראים כמו שיחים כדוריים, שתולים בקרקעית. שושנות ים מקבלות אותך בזרועות מונפות, מתוכן מציץ עליך נמו. ואז עוד אחד. ועוד אחד. להקת דגים כתמתמים קטנים שוחה בניגוד לזרם. כמה דגים מפוספסים בשחור-לבן מנהלים שיח עם שיח - או משהו שנראה כמו שיח. עוד קצת זום-אִין ועולם שלם תוסס ושוקק נגלה אליך - היצור המגודל עם השנורקל והמסכה, זה שלא מודע לכמה העולם התת-ימי הקסום הזה משפיע על חייו.

ברוכים הבאים לשונית האלמוגים, האחות הפוטוגנית של בתי הגידול בים - זאת שמדמיינים כשחושבים על אלמוגים גדולים, בעלי חיים ימיים, צבעים עזים ו"מוצאים את נמו". לא פלא שהיא חלון הראווה של החיים בים: בתוך וילות האבן הגדולות שבונים האלמוגים - אדריכלי השונית - חיים למעלה ממיליון מיני בעלי חיים וצמחים, כרבע מכלל בעלי החיים בים, כשהשוניות עצמן תופסות פחות מ-0.2 אחוזים מקרקעית האוקיינוס.  קחו למשל את שונית המחסום הגדולה באוסטרליה: היא מאכלסת כ-400 מיני אלמוגים, 4000 מיני רכיכות, 1500 מיני ספוגים, שישה מתוך שבעת מיני צבי הים בעולם, ועוד ועוד מינים, צבעים וצורות.  בזכות המגוון הביולוגי העשיר הזה - שלה ושל יתר שוניות האלמוגים - הכתירו את המערכת האקולוגית הזאת כיער הגשם של הים. אמנם, מבחינת מגוון מינים, השוניות מזנבות באלגנטיות אחר יערות הגשם שביבשה, אבל היי, במבחן צפיפות המינים פר יחידת שטח, לא פעם מוצאים בשוניות האלמוגים צפיפות גדולה בהרבה מזו שביער הגשם. אחת-אפס לשוניות.

השוניות לא רק יפות, הן גם אופות: מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם תלויים בשוניות האלמוגים לצורכי מזון. שוניות מניבות בין 5 ל-15 טונות של דגה לכל קילומטר רבוע, ולכן מהוות מקור חשוב לחלבון, במיוחד במדינות מתפתחות.  ויש עוד עניין: מבלי שהתכַּוְונו, השוניות התגייסו לשמש כוח מגן קדמי - הן מהוות מחסום טבעי שמפחית משמעותית את עוצמת הגלים ההולמים בחוף, וכך מגנות על קווי החוף ויושביהם, ומפחיתות נזקי סופות טרופיות או צונאמי. שאפו

שוניות האלמוגים הצמיחו תעשיית תיירות שלמה של בתי ספר לצלילה, בתי עסק לציוד, מלונות, מסעדות ושלל מקורות עבודה, כך שמדובר בלשכת תעסוקה אטרקטיבית מאד לתושבי יותר ממאה מדינות. דו"ח שהוציאה רשת המעקב העולמית לשוניות (GCRMN), ושיקלל את סך השירותים האקולוגיים שהיא מעניקה לעולם הגיע ל-2.7 טריליון (!) דולר לשנה.

אבל עזבו כסף, העיקר הבריאות: שונית האלמוגים היא גם יפה, גם אופה, גם רופאה. איך? על מגוון מינים גבוה בשונית כבר סיפרנו. ובכן, חלק מהם רעבים מאד ומעוניינים לטרוף מה שיש, גם אם מדובר בשכנים לווילה – כשרעבים אין סנטימנטים. הרבה מהיצורים בשונית האלמוגים הם נייחים, ובהיעדר רגליים לברוח מטורפים, צריך למצוא דרך יצירתית להבריח אותם.  ספוילר: הם מצאו.  חלק מבעלי החיים הימיים מייצרים חומרים כימיים שמגנים עליהם מפני טריפה ונשנוש. יש כאלה שמפרישים חומרים כימיים גם כדי למשוך בת זוג להקים איתה משפחה. בקיצור, מעבדת הכימיה שייסדו יצורי השונית אחראית לבית המרקחת הגדול בים, שבאמת אין דומה לו. כאן גם נכנס האדם לתמונה: הוא למד לנצל את אותם "חומרי טבע" לפיתוח תרופות למחלות שונות.  למשל, תסתכלו על חילזון חרוט (Cone Snail Venom) שחי בים האדום ונראה – סליחה - כמו פרודיה על יצורי ים: חרוט בעל שתי עיניים על כבל מאריך. הוא מייצר רעל כל-כך עוצמתי, שתואם סינתטי שלו כבר מאושר לטיפול בכאב בלתי נשלט.  או האלמוג הרך שנקרא Sarcophyton glaucum. רך רך אבל מייצר חומר שנקרא סרקופין, וכבר נבחן במחקר כטיפול כימותרפי מונע הודות ליכולתו לעכב גידולים סרטניים. הסרקופין הוא גם חומר אנטי-דלקתי ואנטי-בקטריאלי, בקיצור, מיני בית מרקחת באלמוג אחד, ואלה רק שתי דוגמאות מהים האדום.  את העיקרון כבר הבנתם: בריאות השונית קריטית לבריאות האדם. 1

בית מרקחת כזה, ולשכת תעסוקה, וצבא לוחמי גלים, ושאר השירותים שמערכת שונית האלמוגים מעניקה לנו באדיבותה, קיימים גם אצלנו, פה בישראל. כן, כן, לשוניות האלמוגים הגדולות והמפורסמות בעולם יש אחות קומפקטית מקומית שמצליחה להפתיע בכל פעם מחדש - שונית האלמוגים האילתית. היא מדגמנת מגוון מינים ועושר ביולוגי שלא תואמים כלל את מידותיה הקטנות. אפשר למצוא בה למעלה מ-150 מיני אלמוגי אבן - אלמוגים בוני שונית, מאות מיני דגים ורכיכות, צבי ים, דולפינים וקיפודי ים וכוכבים לרוב. גולת הכותרת של שוניות מפרץ אילת וים סוף היא שיעור האנדמיות, זאת אומרת מינים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם חוץ מכאן. למשל, בואו תראו את הרקדן על הרחבה, זה עם הבגדים הכתומים והפסים הזוהרים. הזכר של דג הדורנית תמן-קווית, נותן נאמבר חיזור מטורף בשונית האלמוגים, זוכה לתשואות בקרב הנקבות ומצליח להעמיד צאצאים, ורק כאן בים סוף!

בכלל שמח פה בשונית - תראו מי מציץ מבין זרועות שושנת הים, הנה נמו, נמו משלנו! שושנון ים-סופי, אייקון השונית של מפרץ אילת, או כמו שאנחנו קוראים לו "דג ליצן", עם איפור הפסים הליצני וההומור המשובח, אין עליו.  השושנון שחביב כל-כך על צוללים וצלמים, מנהל יחסי סימביוזה עם שושנת ים. היא, שמחזיקה צי מכובד של זרועות צורבות נגד טורפים, נותנת לו בית והגנה. הוא - שחסין לתרכובות הרעילות שהיא מייצרת - גר אצלה, ומנקה ומקפיד על ההיגיינה האישית שלה, שלא יתקע לה איזה חסר-חוליות בין השיניים.  אבל עם כל הכבוד, אמרתם ניקיון? אמרתם נקאי אילתי. הנקאי - הדג והפס שהפך לסמל מסחרי - הוא בעל רשת תחנות ניקוי מצליחה בשונית האלמוגים. הוא מציע הסרת טפילים ועור מת מדגים אחרים, ומספק שירות חיוני לבריאות שכניו בשונית. הוא לא מפחד להתעסק גם עם בריוני השכונה, דקרן אדום למשל. בתמורה מקבל הנקאי פרוטקשן בחינם.  והנה פה משמאלכם שוחה הפאשניסט פרפרון לבן-מצח, תראו את הלוק - צהוב עם נגיעות פסי חום, מצח צחור כי השם מחייב, רק למה לנשנש אלמוגים, למה?

השכנים נאים בעיניכם? מחפשים בית להשכיר? לשונית האלמוגים רבדים על רבדים של מורכבות, ובכל נישה קטנה או גדולה יש מי שמוצא בית. את הספוגים האדומים המרוחים על האלמוג פה למטה, ראיתם? השתלטו על נדל"ן יקר ומפרקים אותו, לא סתם קראו להם "קודחן הורס". מה שכן, החללים שהם יוצרים מספקים דיור בר השגה ליצורים ימיים קטנים. סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר.

באמת שאין כאן רגע דל: שונית האלמוגים היא קיבוץ תת-ימי שוקק, מלא מבנים וחצרות, חברים מכל המינים והסוגים, עבודה קשה וחיי שיתוף. וממש כמו הנקאי, חברי הקיבוץ מקבלים בזרועות פתוחות את שכניהם מהים הפתוח שבאים להקים משפחה, או לעבור טיפולי תחזוקה שוטפת. סיפור האסי לא יהיה פה.

הקיבוץ התת-ימי שלנו בים סוף נוסד לפני כ-10,000 שנה. האבות המייסדים, האלמוגים בוני השונית, חיפשו קודם כל מים חמימים. ככה זה, אלמוגים לא אוהבים שקר להם - פחות מ-18 מעלות והם עוזבים למתחרים - לכן נפגוש אותם בדרך כלל בים טרופי חמים ונעים. מהבחינה הזאת אלמוגי שוניות אילת הגמישו את התנאים: מיקומה של השונית האילתית חורג קצת צפונה מהרצועה הטרופית על פני כדור הארץ, ולכן היא מהשוניות הצפוניות ביותר בעולם, מימיה קרירים יותר. עוד תנאי הכרחי לקיום קיבוץ שונית אלמוגים הוא אור, ואור אפשר להשיג במים רדודים וצלולים שמאפשרים לקרני השמש לחדור פנימה. צלילות המים הייחודית כאן באילת, קשורה למיקומה המיוחד: שונית מפרץ אילת ממוקמת באזור מדברי צחיח מאוד, ללא נחלים או נהרות הזורמים לים. כשאין נחלים זורמים אין גם נוטריינטים, חומרי הזנה, תרכובות כימיות שמזינות את היצורים החיים ונוסעות עם המים. מה רע בחומרי הזנה אתם שואלים? ים סוף מכונה "מדבר כחול", ים עני בנוטריינטים, ואלמוגים ממש לא מעוניינים בהם: עודף נוטריינטים עלולים להעכיר את מי השוניות, ולגרום לאצות לשגשג ולהסתיר את השמש שהם זקוקים לה. אז בזכות המדבר הצחיח, יש לנו מים צלולים, ובזכות המים הצלולים יש לנו שונית אלמוגים.

למה החלוצים זקוקים כל-כך לאור? כי אור הוא זה שישיג ל"אלמוגי האבן", האלמוגים בוני השונית, את רוב האנרגיה שהם צריכים. האור הוא שמאפשר לכל אחד מהם להיות מפעל עצמאי של ייצור גיר. ברגע שאלמוג בחר את הנחלה, המקום הנכון לו למגורים, הוא מפריש גיר שמדביק אותו למצע, ומניח את אבן הפינה למבנה הסלעי הענק שיבנה. עכשיו, בנייה כזאת דורשת אנרגיה. 90 אחוזים מהמזון שהוא צורך, האלמוג מקבל מחדר האוכל הפרטי שלו שמנהלות ביד רמה האצות השיתופיות, הזוֹאוֹקְסַנְטֶלּוֹת. מיליונים מהן מתקבצות על כל סנטימטר רבוע ברקמת האלמוג ונותנות עבודה, לך אל האצה עצל. מבחינת האצה השיתופית - אין אור, אין אוכל. למה? כי היא ואחיותיה הזעירות מבשלות לאלמוג פחמימות ומייצרות לו חמצן בשיטת פוטוסינתזה, ולכן אור הכרחי לעבודה. כשיש אור, יש אוכל, וכשיש אוכל, לאלמוג יש אנרגיה להזין את מפעל הבנייה המשפחתי.

מה היא מרוויחה בשותפות? האצה השיתופית נהנית מקורת גג ומשירותי הגנה תחת אבטחת האלמוג. בקיצור: וִווין וִווין. עם מנות הגורמה שהוא מקבל והמחיר הסביר שהוא משלם, הוא גדל וגדל, לא מפסיק לייצר אבן גיר ולבנות עוד קומה, והמגדל שואף למעלה גבוה לשמיים, לעבר האור. אגב, האלמוג לא מסתפק בתוצרי הזואוקסנטלות, ולעת ערב יוצא בוב הבנאי לצוד לו ארוחת ערב: פלנקטון. רגליים אין לו, אבל יש לו פה וזרועות ציד בעלות תאים צורבים שהוא שולף מהסרבל.

מתי הצטרפו יתר חברי הקיבוץ? כל פוליפ כזה בנה את הווילה שלו עד שהיא הפכה למבנה אבן מוצק וגדול, ובעלי חיים ימיים רבים נאספים סביבו. כ-200 מינים של אלמוגים באו להתיישב בקיבוץ המואר באילת, גם עובדות המטבח הצטרפו כמובן - הבנאי צועד על קיבתו - ושלל הדגים, הספוגים, קיפודי הים, והיצורים שמפעילים את חיי הקיבוץ, ומנהלים דינמיקה חברתית שלא מביישת את הערים התת-ימיות הסואנות באוקיינוסים אחרים. הקיבוץ הולך ומצטופף, במשך אלפי שנים וילות האבן שיצרו האלמוגים גדלות, ואיתן מגוון שוכני השוניות, והמראה? מרהיב! שאפו לרכז הנוי.

שוניות האלמוגים השוקקות של אילת, הן מוקד משיכה לתיירים וחובבי טבע מהארץ ומהעולם. צוללים ומשנרקלים יעידו שהן לא רק צבעוניות ועשירות, הן קודם כל נגישות: הגעה לקיבוץ התת-ימי מתאפשרת רגלית, לא צריך שער צהוב, קלנועית או סירה. חוקרים במכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת שנתקלים במהלך היום בשאלה הקשורה בשונית, נהנים מהיכולת ללבוש לרגע את חליפת הצלילה, לקפוץ לים ולהשיג את המידע שחיפשו – לא משהו שאפשר לעשות בשונית המחסום הגדולה.

מי שקוצרת את פירות הנגישות והקסם של השונית הצפונית, היא העיר הדרומית. אילת היא המקום היחיד בישראל שבו נוכל לראות שוניות אלמוגים, והשוניות שלה מייצרות תיירות צלילה ושנירקול, ומניעות את הכלכלה המקומית עם שלל מלונות, מסעדות, חנויות ופעילויות. מחקר ראשוני שבדק כמה "שווה" לנו השונית המקומית שלנו באילת טען שהסכום עומד על 312 מיליון ש"ח לשנה, אבל גם החוקרים וגם המבקרים טענו שזאת הערכת חסר והמספר גבוה בהרבה.

העיר אילת נכנסה לרשימת ערי המפרץ היפות בעולם, מה שמחזק את מעמדה כיעד מועדף לחופשה, אבל הלו, יש לה גם אופי: עיר יבשתית למעלה - וקיבוץ תת-ימי למטה.

שוניות מפרץ אילת הפגינו בעשורים האחרונים כישרון חבוי שלא ידענו שקיים בהן: עמידות. בשנים האחרונות מתמודדות שוניות האלמוגים ברחבי העולם עם תופעת נטישה המונית קשה: הזואוקסנטלות, האצות השיתופיות, עוזבות. הן עוזבות עם הפיגמנטים שלהן, והאלמוג נשאר חיוור ונטול צבע, לכן קוראים לתופעה "הלבנה". זה לא עניין של צבע, זה עניין של חיים ומוות: האלמוג נכנס לסטרס, ספקיות המזון והאנרגיה של האלמוג נפלטות מהבית, ואם הן לא יחזרו תוך זמן סביר - הוא יגסוס לאטו עד שימות.

בשוניות באוסטרליה, בקריביים, ובפלורידה המראות קשים – קילומטרים על קילומטרים של לבן מרמזים על מות חלקים גדולים משוניות האלמוגים. התחזיות קודרות מאד – צפי לאובדן של 90 אחוזים משוניות האלמוגים בעולם, לפי האופטימית שבהן. מה שעומד מאחורי אירועי התמותה הקשים שמאיימים להשמיד את רוב שוניות העולם הם שינויי האקלים, מספיקה מעלה אחת או שתיים מעל טמפרטורת מי הים והוא נכנס לעקה. דמיינו את עצמכם עם עוד מעלה וחצי במדחום. אפשר להבין את האלמוג.

הבשורה הטובה: עד כה אלמוגי מפרץ אילת הפגינו עמידות מפתיעה ויוצאת דופן מול האיומים. ההיסטוריה הגיאולוגית והאקלימית המיוחדת של ים סוף, יצרה מצב שהאלמוגים שבצפונו עמידים לטמפרטורות גבוהות בהשוואה לאלמוגים במקומות אחרים בעולם. כשחלק גדול משוניות האלמוגים המפורסמות בעולם כבר נחרב, הקיבוץ המקומי עשוי להיות מפלט עולמי לאלמוגים. 2

הבשורה הרעה היא שהשוניות המבטיחות עומדות מול רשימת איומים כחול-לבן: חומרים שלא צריכים להיות במים ומוזרמים אליהם, צינור נפט בעייתי שמאיימים להגדיל את הכמות שמועברת בו, זיהומים שונים ומגוונים - כמו זיהום אור וזיהום קול, ושאר ירקות. 3

אין דרך אחרת לומר את זה: אנחנו מחרבים את השוניות במו ידינו וחומרינו. צריך להבין, יש לנו כאן חלון הזדמנות היסטורי: אם נסיר משוניות צפון מפרץ אילת את שלל ההפרעות המקומיות, הן יכולות להיות המקלט הגדול ביותר לשוניות אלמוגים בעולם.

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

ברמה האישית, להקפיד על כללי צלילה נכונה שלא מסכנת ומפריעה ליצורי הים, לשמור על כללי הדיג ועל ניקיון החופים, ובגדול: להפסיק להפריע לשוניות ולים. קוד התנהגות

ברמה הציבורית, צוות פעולה בינלאומי - שכלל כמובן חוקרים ישראלים מובילים - יצא בקריאה לאונסק"ו להכריז על שונית האלמוגים של ים סוף כאתר מורשת עולמית. בינתיים, למדינת ישראל יש מחויבות כלפי משאב הטבע האדיר הזה. לאילת הגדלה צפויים תהליכי פיתוח גדולים, ואנחנו חייבים להכניס את שמירת הטבע הימי והחופי לתוך התכנון מבעוד מועד, ובעיקר להגדיל את אחוז שטח שמורות הטבע במפרץ אילת לאלתר. בואו נשאיר את תנועת הקיבוצים התת-ימית המפוארת שלנו על המפה.