מחיר האור | מגזין שוניות אילת

שמורת האלמוגים נדב ששר אוקטובר 24.jpg אור לחופה של אילת, צילום: נדב ששר לילה כיום יאיר ויהי אור!. לא הייתה דרך אחרת לתאר את התחושה. אחרי שנים שהרגישו שהם שטים בעיניים עצומות, נשענים על אור הירח ומייחלים לנצנוץ כוכבים, סוף סוף יכלו הספנים האוסטרלים לנשום לרווחה. הנתיב הארוך המתפתל בין חופי קווינסלנד ממערב לבין שונית המחסום הגדולה ממזרח, התמלא בנקודות אור. אם עד אז במהלך שעות היום יכלו קברניטי אוניות שהעבירו מצרכי מזון ודואר לעיירות החוף, להתמודד עם רצף השוניות ומכשולי הים, בלילה הרגישו שהם נעים בתוך חור שחור. הנתיב הימי המרהיב באור שמש, היה לסכנת נפשות עם שקיעתה. התפנית הדרמטית באה עם הקמת מגדלורים קטנים לאורך הנתיב הימי, שעליהם הותקנו מנורות גז אצטילן. הן נדלקו אוטומטית עם בוא החושך וכבו עם בוא האור. שובל נקודות אור קטנות שרטטו את הנתיב הימי הפנימי של שונית המחסום הגדולה, והאור המלאכותי הצליח "למתוח" את שעות היום אל תוך הלילה. עם השנים הצטרפו לממלכת האור ההמצאות החדשות: נורות להט ואז נורות לד, ולצידן נולדו טיילות חדשות, מלונות ומרינות שוקקות תיירים עבור כל מי שבא לצפות במערכת השוניות הגדולה בעולם. לקח הרבה זמן עד שמדענים הבינו שהלילה שהפך ליום גובה מחיר כבד. בתחילת המאה ה-21 התחילו חוקרים בתחנות המחקר הימי שלחופי קווינסלנד להבחין שמשהו משתבש באזורים המוארים ביותר: מסיבות האהבה המתוזמנות של האלמוגים – אותן דקות קריטיות שבהן המוני אלמוגים משחררים את מלאי תאי המין שלהם למים כדי להתרבות – התחילו "לזייף" בזמנים. דברים מוזרים קרו גם לנדידה הגדולה בעולם. בכל לילה עולים מיליארדי יצורי הים הזעירים מהמעמקים אל פני הים, ואחריהם הטורפים שלהם, וטורפי הטורפים שלהם, כולם נוהרים בעקבות האוכל. והנה גם זה השתבש. מה קרה שם? ויהי יותר מדי אור. לקח הרבה זמן עד שמדענים הבינו שהלילה שהפך ליום גובה מחיר כבד. בתחילת המאה ה-21 התחילו חוקרים בתחנות המחקר הימי שלחופי קווינסלנד להבחין שמשהו משתבש באזורים המוארים ביותר: מסיבות האהבה המתוזמנות של האלמוגים התחילו "לזייף" בזמנים. Satellite view showing night lights illuminating the eastern Australian coastline from Brisbane to Sydney. Historic stone lighthouse with a lantern room, people, and an adjacent building. השייטים נשמו לרווחה, החוקרים התחילו לדאוג. צילום לוויין של חופי קווינסלנד בלילה, לצד המגדלור הראשון לאורך הנתיב הימי . צילום: State Library of Queensland (Public Domain); SSEC / University of Wisconsin–Madison (JPSS data, NOAA) מערימים על הטבע בואו נדבר על אור. אור הוא הסיגנל הביולוגי האמין ביותר על פני כדור הארץ. הרי בכל יום השמש עולה ובערב היא שוקעת, ובכל חודש הירח נולד, מתעגל ומאבד נפח, ובכל שנה סובב כדור הארץ את השמש ובנטייתו יוצר את עונות השנה המוארות יותר ומוארות פחות. עולם הטבע "מתארגן" ומסתנכרן לפי האור: אלמוגים מתזמנים ומסנכרנים את הרבייה שלהם לפי מחזורי הירח; אבקועי צבי הים הקטנטנים שצריכים להגיע בלילה מהחוף לים - ומהר - מזהים את הים הודות לאור הטבעי המנצנץ על הגלים; אורך היממה המשתנה מסמן לציפורים הנודדות להתחיל לאגור שומן ואז לפרוש כנף במסען לארצות הקור או החום. חלקן נעזרות באור הכוכבים כדי לנווט; וגם האדם תלוי באור כדי להבין מתי הוא אמור לקום ומתי לישון - או יותר נכון היה תלוי באור עד שמצא דרך לייצר אותו בעצמו. לכל אורגניזם יש שעון ביולוגי מתוקתק שמכתיב את ההתנהלות העונתית והיומיומית, ומכוון את עצמו לפי מחזוריות היום והלילה. עכשיו אפשר להבין למה תאורה מלאכותית, ספקית האור של העת החדשה, שזולגת למקומות שהיא לא אמורה להגיע אליהם, עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך בבריאות ובהתנהלות בעלי חיים וצמחים. האות הביולוגי המהימן והעתיק בטבע איבד את בלעדיותו. אורות מלאכותיים מערימים על היצורים החיים והצמחים, ונותנים להם תחושה שהיום נמצא גם כשהוא איננו, או שהאביב הגיע כשבעצם עדיין חורף. לתופעה המטרידה קוראים זיהום אור - “Artificial Light at Night” (ALAN) והשלכותיה גדולות משחשבו. הראשונים שהרימו קול צעקה היו האסטרונומים שלקחו להם את השמיים ומיסכו להם את הכוכבים. אחר כך החלו אקולוגים ואנשי טבע לראות את השינויים המטרידים ביבשה, ובעצם רק בשני העשורים האחרונים התחילו להבין את הרגישות הגבוהה מאד של הים והסביבה החופית לזיהום אור [1]. האורות המלאכותיים לא עצרו באדום, הם נתנו לזואופלנקטון שבאופן טבעי עולים לאכול אצות מיקרוסקופיות בשכבת המים העליונה, את התחושה שהלילה אולי עוד לא כאן, אין מה לעלות. ואם הם לא עולים מתחילה תאונת שרשרת: מי שאוכל אותם נפגע ומי שאוכל את מי שאוכל אותם נפגע, ו...תמשיכו לבד Full moon shines over a vibrant coral reef underwater, with sparkling particles. Split image showing a foggy night road with car lights above a vibrant underwater coral reef. האורות המלאכותיים משבשים את המסיבה המתוזמנת והמסונכרנת של האלמוגים. אינפוגרפיקה: שי אורון מי שולח זימון? כדי להבין כמה בלבול קל בשעון הביולוגי קריטי לחיי האלמוגים, צריך להבין איך הם באים לעולם. הרבייה מתרחשת ברגע אחד צבעוני, מדוד ומדויק, שבו כל האלמוגים בני אותו מין על פני מרחבים של מאות קילומטרים, משחררים למים המוני תאי זרע וביצית. תאי המין צריכים למצוא אחד את השני ומהר, כי עבור כל מיני דגים הכדוריות הצבעוניות ששוחררו למים הם המזטים של ארוחת הלילה. גם אם לא ייטרפו, משך החיים של תאי המין מוגבל. יש כאן חלון הזדמנויות צר – שלא לומר חרך - מלא סכנות שבו יכולים להיווצר חיים חדשים. כיוון שהתזמון כל-כך קריטי מישהו צריך לשלוח זימון, מי ישלח? העובד הכי חנון בחדר - השעון הביולוגי שמסונכרן לפי מחזורי זריחת הירח. לכן, כשהשעון משתבש וכל אחד מקבל זימון אחר – זה בשעה כזאת וזה בשעה אחרת או אפילו ביום אחר, הסיכוי שנראה כאן דור חדש של אלמוגים צונח משמעותית. עכשיו אפשר להבין למה אור מלאכותי ממסעדת חוף, טיילת או נמל, שמאיר את הים בשעות שבהן אמור להיות חושך, משגע את השעון הביולוגי של האלמוגים. אפשר לדמיין מה קורה לאלמוגים שחיים ליד עיר תוססת ומוארת ללא הפסקה כמו אילת - המון "ירחים" מאירים על החוף וקצת מסנוורים את אור הירח האורגינלי. במיוחד באילת, כששונית האלמוגים לא נמצאת במרחק של שעת שיט בסירה מהחוף, אלא במרחק יריקת קליפת גרעינים שחורים מהדק של המסעדה. נחזור רגע לשונית המחסום, מה קרה בנתיב הימי המואר? במקום שהירח לבדו יהיה זה שיורה את יריית הפתיחה לקרנבל הרבייה הגדול, האורות המלאכותיים שהוצבו בקו החוף, מיסכו את אור הירח ולקחו לעצמם סמכויות לא להם: הם גרמו לאלמוגים באתר אחד לשחרר את תאי המין למים ביום א' ולאלמוגים באתר שני לשחרר ביום ד', ובאתר שלישי בכלל בשבת. בחלון הזמן המצומצם שמוקצב להם, תאי המין של אלמוגים מאתרים שונים לא יכלו להיפגש, לייצר את הדור הבא וגם לדאוג לגיוון גנטי שחשוב מאד להישרדות יצורים. האורות המלאכותיים לא עצרו באדום, הם גם נתנו לזואופלנקטון שבאופן טבעי עולים לאכול אצות מיקרוסקופיות בשכבת המים העליונה, את התחושה שהלילה אולי עוד לא כאן, אין מה לעלות. ואם הם לא עולים מתחילה תאונת שרשרת: מי שאוכל אותם נפגע ומי שאוכל את מי שאוכל אותם נפגע, ו...תמשיכו לבד, כל מארג המזון הימי מעורב. זה לא נגמר בזה – האוכל שהזואופלנקטון לא יאכלו, האצות חד-תאיות, לפעמים מתחילות להתפרע - איזה כיף הטורף לא מגיע - ופיצוץ האוכלוסין הזה פוגע בצלילות ובאיכות הים. ככה זה בים, הכל קשור. במעבדתו של פרופ' אורן לוי בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן ובמכון הבינאוניברסיטאי באילת עוסקים הרבה בחקר השפעות זיהום האור על השעון הביולוגי של האלמוגים ובכלל. לוי וחוקרים ישראלים נוספים היו שותפים למחקר שנערך בשונית המחסום הגדולה ומצא את השלכות התאורה המלאכותית. במחקר בינלאומי אחר שלקח בו חלק, נבדקה השפעת זיהום האור על דפוסי הרבייה של האלמוגים על בסיס 2,135 תצפיות שנעשו במהלך עשור ב-52 נקודות ברחבי העולם. התוצאות, לצערם, לא הפתיעו: זיהום האור מערי החוף השכנות לשוניות מבלבל את האלמוגים וגורם להם לשחרר תאי מין מחוץ לטווח הזמן האופטימלי [2]. במאמרי המשך שהובילה ד"ר ענבל איילון, תלמידתו של לוי, התגלה שחשיפה לאור מלאכותי בלילה גרמה לעוד כמה שינויים לא רצויים אחרים באלמוגים, והזרוע כנראה עוד נטויה. איילון ושותפיה חשפו במשך שבועות ארוכים קבוצת אלמוגי שיחן, מהנפוצים בשונית אילת, לתאורה קלושה המזכירה תאורת רחוב, לצד קבוצת ביקורת שקיבלה את התנאים הטבעיים. הסתבר שהפגיעה באלמוגים לא נשארת רק בתחום הרבייה. היא פוגעת בהסכם השיתוף הנפלא והעתיק שבין האלמוג לדיירות הרקמה שלו, הזואוקסנטלות. האצות הזעירות, במקום לרבוץ על הכורסא בלילה, המשיכו לקלוט אור ולבצע פוטוסינתזה, למרות שהמערכת של האלמוג מצדה, כבר נכנסה למצב מנוחה. והנה לכם עוד חזית שמאיימת על יציבות השונית והישרדותה [3]. מחקרים נוספים של חוקרי המכון הבינאוניברסיטאי באילת חשפו שזיהום אור גם פוגע בשלד של אלמוגים צעירים ובפיזיולוגיה של דגים. במקומות אחרים בעולם נחשף כי זיהום אור פוגע בשרידות של דגי שונית. אפילו בסהרה אני לא מוצא את הראש שלי ככל שחקר תחום זיהום האור מתקדם, גדלה ההבנה שיותר ויותר יצורים מושפעים לרעה מזיהום האור. למשל, מפרץ אילת נמצא על אחד מצירי הנדידה החשובים של ציפורים בלילה. נדידה היא דבר מעייף ותובעני עבור הציפור. כשהיא מתקרבת אל החוף לפני עלות השחר, תשושה ומרוטה אחרי חציית מדבר הסהרה, היא עלולה לקרוא את הסימנים לא נכון: אורות מעל נמלים, בניינים ומתחמי תיירות עלולים לפגוע ביכולת הניווט שלה המבוססת על דפוסי ההארה של השמיים הטבעיים. הציפורים מאבדות כיוון במקרה הטוב, ומתנגשות במבנים ועמודי התאורה במקרה הרע [4]. בתוך הים גילו מדענים שגם דיונונים ודגים נמשכים למקורות אור מלאכותי, הרבייה וחיפוש המזון שלהם נפגעו והם נחשפו לטורפים וסיכנו את עצמם [5]. הדרך לפתרון עוברת במיפוי האזורים המוארים לאורך רצועת החוף האילתי, ולכן בשלהי שנת 2024 יצא לדרך סקר שהובילו אנשי החברה להגנת הטבע, במסגרת מיזם "שוניות אילת", ובסיוע מומחית התאורה ד"ר אינה ניסנבוים. הסקר נועד להעריך את היקף החשיפה של אזורי הים לאור מלאכותי, ולזהות חורים בטיפול בזיהום אור. באמצעות מד אור נדגמו קו החוף והרצועה הסמוכה לו ממסוף הגבול של טאבה ועד למעגנת טור ים, מרבית המקטע הזה צמוד לשמורת ים האלמוגים. בסקר נבדקו העוצמה והגוון של האור בקו המים. מה בתפריט? תאורת כביש, פרגולות בטיילת, מסעדות, סככות מוארות, חניות, מגרשי ספורט, מועדוני צלילה וכו'. באופן כללי הממצאים חשפו חריגות משמעותיות בעוצמת האור, בזליגת האור ובגוון האור. מה הקשר בעצם לגוון? אורכי גל קצרים, גווני האור הכחול ה"קרים", חודרים ביעילות רבה יותר לעומק הים בהשוואה לאורכי גל ארוכים, צבעים "חמים" כמו אדום, שנבלעים מהר יותר במים. ואכן, במחקר של ד"ר רז תמיר מהמכון הבינאוניברסיטאי באילת, התגלה שגווני האור הכחול מתאורת חוף חודרים עד לעומק של כ-25 מטרים אל תוך הים, בעוד שגווני האור הצהוב חודרים רק לעומק של כ-5 מטרים מתחת לפני המים. האור הכחול גם הגיע למרחק של כמה קילומטרים מהחוף, בעוד האור הצהוב לא הרחיק כל-כך בהשפעתו. תוסיפו לזה שאור כחול הוא החלק בספקטרום שמפעיל את מרבית המנגנונים ההורמונליים בבעלי חיים, ולכן מעבר לתאורה "חמה" הוא כבר חלק מהפתרון [6]. הבשורות הטובות הן שבניגוד לצרות אחרות שמאיימות על שוניות האלמוגים, כאן אפשר לפתור את הבעיה בעזרת פתרונות טכניים פשוטים, ולא צריך לכבות את האורות ולחזור לעידן האש. הכל מתחיל בתכנון תאורה מושכל: להגדיר האם ואיפה להאיר, באיזו עוצמה ומה משך הזמן הנדרש. Nighttime view of a road illuminated by streetlights, with a car and rocks nearby. Illuminated beachfront restaurant at night with string lights, umbrellas, and a person on sand. חריגות משמעותיות בעוצמת האור, בזליגת האור ובגוון האור. מתוך הסקר, צילמה: שי אורון לצד ההשלכות האקולוגיות הגדולות וההרסניות לטבע, לזיהום אור יש אחריות גם לבזבוז אנרגטי וכלכלי אדיר. כי הרי אם אנחנו זורקים פוטונים של אור למקומות שלא אמורים להיות מוארים, כמו הים או השמיים, מישהו משלם על זה בדלק, כסף ופליטות פחמן, וזה בדרך כלל אנחנו הציבור. עד כאן הבשורות הרעות. הבשורות הטובות הן שבניגוד לצרות אחרות שמאיימות על שוניות האלמוגים, כאן אפשר לפתור את הבעיה בעזרת פתרונות טכניים פשוטים, ולא צריך לכבות את האורות ולחזור לעידן האש. הכל מתחיל בתכנון תאורה מושכל: להגדיר האם ואיפה להאיר, באיזו עוצמה ומה משך הזמן הנדרש. אז ליישם פתרונות פשוטים כמו שימוש בגופי תאורה בעלי גוון אור חם עם הארה מדויקת, שמונעים זליגה לרקיע או לשטחים סמוכים, הקפדה על עוצמת התאורה המדויקת הנדרשת ועוד. במקומות שכבר מקדמת דנא מאירים בתאורה לא סביבתית – תכנון מחודש והחלפת התאורה יכולים להשיא חיסכון אנרגטי שיחזיר את ההשקעה, כפי שכבר בוצע במיזמים של החברה להגנת הטבע עם חברת מקורות, תש"ן, פארק תמנע ועוד, במסגרת מיזם טבע-ביז [7] באילת, הפתרון עובר דרך רצון טוב של גופי תשתית ובעלי עסקים על החוף, ובעיקר – דרך חזון ורגולציה בהובלת עיריית אילת, שצריכה להגדיר את רצועת החוף המיוחד שלנו כאזור עם הנחיות תאורה קפדניות. כל אחד ואחד מאיתנו יכול לפעול להפחתת זיהום אור בבית - להשתמש בתאורת החוץ בנורות המפיצות אור צהוב (רצוי פחות מ-2,700 קלווין), להימנע משימוש בתאורת "הצפה", לכוון את התאורה למקום הנדרש בלבד ולכבות אותה כשאין בה שימוש. עולם הטבע יודה לכם. הֲיָדַעְתָּ? האור שפולטים המסכים שלנו הוא גם אור כחול, אור "קר" ולכן הוא משפיע על הפרשת מלטונין, "הורמון החושך" שמסמן לגוף שהגיע הלילה ומפעיל את תהליכי השינה וההרפיה. בשעות החושך כדאי להעביר את מסך המחשב והסלולר למצב לילה ולמנוע את תופעות זיהום האור גם על עצמנו. הֲיָדַאטָה? כדור הארץ הולך והופך מואר. ההערכה היא שהשטח המואר עולה בשישה אחוזים בכל שנה. ישראל היא אחת המדינות המוארות ביותר ביחס לגודל שטחה. World map at night with bright city lights illuminating urban areas across continents. האות הביולוגי המהימן בטבע איבד בלעדיות. העולם המואר כפי שהוא נראה מהחלל, נאס"א

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

מידע

אל תפספסו אף סיפור