משחקים במחבואים | מגזין שוניות אילת

A small, mottled brown camouflaged fish on a sandy ocean floor. הסוואה היא שם המשחק. עקרבן שדי בתחפושת סלע מרהיבה, צילמה: שי אורון מילה בסלע אתם עם המסכה בתוך המים, מכירים כבר את דגי התוכי והנתחנים הסגולים ולהקות הכחלי, מה כבר יכול להפתיע אתכם בים האילתי? כמה סלעים שזרוקים שם בקרקעית? הנה, עוד סלע שמרוח אצות. רגע, הוא זז, או שנדמה לכם? אתם לא מספיקים להגיד פטה מורגנה, והסלע כבר פוער פה ענק ושואב אליו תוך שבריר שניה סרטן קטנטן. הסלע בעל העיניים, דג בשם אבנון מגושם, כנראה פחות מגושם כשמדובר בחטיף אנרגיה מזדמן. הוא מנצל את צבעו החום-אדמדמם והמראה המחוספס שמקנה לו מראה של סלע, אורב לסרטנון ו...פאודה. עכשיו הסרטן בעולם שכולו טוב, והמסתווה הכרוני חוזר לקיפאונו ונעלם בין הסלעים. הסיכוי שתזהו אותו אגב, שואף לסיכוי שהוא יתחיל לרקוד בלט - האבנון המגושם לא אוהב לזוז, ותכל'ס למה לו? אם יזדמן לשם כריש רעב או תמנון ו"יעלה" על התחפושת הסלעית שלו, הקוצים העבים שעל גבו יזדקרו ויזריקו ארס קטלני - או יותר נכון קוקטייל מורכב של חומרי ארס - שעלול לגרום לשיתוק עצבי ומסוכן גם לאדם. בקיצור: מגושם מגושם, אבל לא פראייר. האבנון הוא ללא ספק אחד מווירטואוזי ההסתוות במים, אבל הוא ממש לא לבד [1]. A highly camouflaged stonefish resting on a bed of green seagrass. לא אמרת פטה מורגנה והוא כבר פותח פה גדול. אבנון מגושם, צילם: שאדי סמארה מיליוני שנים של אבולוציה וברירה טבעית הפכו את ההסוואה בטבע לביטוח חיים. היצורים החיים פיתחו יכולת להשתלב בסביבתם באופן מושלם כדי לא להיראות. חלקם מתחפשים ליצור או לאלמנט כלשהו בסביבה, אחרים מנצלים את משחקי האור והצל כדי להיעלם מהעין, יש שפיתחו גוף שקוף לחלוטין, יש שמשתנים בהבזק שניה ויש בקנה עוד מלאי טריקים ושטיקים להסוואה. כמו אצל האבנון, הסוואה יכולה להועיל ליצורים החיים משני צידי המטבע: אם אתה רוצה לטרוף או אם אתה רוצה להישאר בחיים כשהטורף שלך בסביבה. בממלכה הצפופה של השונית, שבה יצור אחד הוא ארוחת צהרים של יצור אחר, כל פטנט מתקבל בברכה. מחסן תחפושות למי שמחפש להבין את טקטיקות ההסוואה לעומקן, שוניות האלמוגים של מפרץ אילת הן בית ספר מעולה מכמה סיבות טובות - קודם כל כי מי מפרץ אילת תכולים וצלולים במיוחד. קרני השמש שחודרות לעומק יוצרות תאורה בהירה בשונית, שזה נפלא אם אתם בענייני צילום וצלילה, ופחות – אם אתם בענייני לחמוק מהעין. כדי לשרוד, הרבה מיצורי הים "התאימו" את הצבע שלהם, מרקם העור והדגמים שעליו לרקע הקיים, אחרת היו נחשפים בקלות. כיוון ששוניות אילת ידועות בצבעוניות גבוהה ובצלילות יוצאת דופן, פוטנציאל היצירתיות כאן גבוה. עם שלל אלמוגים צבעוניים, ספוגים בצבעים בוהקים, עשב ים ירוק ומשטחי חול צהבהב, פלטת הצבעים והמרקמים שהם יכולים לעבוד איתה כדי "לעצב את הבגדים", מגוונת ועשירה. תראו את הרבצן האדמוני, דג שחי לו בקרקעית ורובץ להנאתו בין ספוגים, אלמוגים וצדפות. האדמוני השקפקף לא קל לאיתור כשהוא יושב לו על איזה ספוג כתמתם או אלמוג בז'י. כמובן שלא רק דגים יודעים לעשות סטיילינג: את הטרפזיה טיגרינה, סרטן שונית קטן, כנראה לא פגשתם - או שפגשתם והחמצתם. הסרטנון מקושט בנקודות אדומות בולטות על רקע בהיר, והן מספקות לו הסוואה מעולה בין פוליפי האלמוג. בדיל שסגר עם האלמוג, הסרטנון מסיר לו משקעים, ועם הלוק המנומר הוא גם מסתווה וגם מרתיע ומבריח טורפים עבורו, כוכב ים קוצני למשל. בתמורה הוא מקבל הגנה וארוחת צהריים - הפרשות ריר ושאריות מזון של השותף. Tiny striped fish with a yellow head perched on white brain coral. Miniscule striped fish resting on the porous surface of an orange sponge. התחפושת עובדת יופי בשני המקרים. רבצן אדמוני על אלמוג ועל ספוג, צילמה: שי אורון Small spotted brown fish peeking out from light brown coral branches. לבוש מנומר, הברחת כוכבי ים וארוחת שאריות רירית. טרפזיה טירגינה, צילמה: שי אורון מדי ההסוואה מושפעים כמובן מהמקום שבו היצור מסתובב. קחו למשל את הסולינית הרעילה (דג משה רבינו), דג שטוח ששוחה על קרקעית חולית ואימץ דגם טבעות כהות וכתמים שגורמים לו להיטמע בחול. לעומתו, סרטן קטן בשם הופלופריס אוטסי - בעל הכינוי המתוק "סרטן הממתק" - מבלה את חייו בעיקר על אלמוגים רכים, ויודע לחקות את צבעי האלמוג שעליו הוא חי, הקוצים הקטנים שעל גופו מדמים את ענפי האלמוגים. Small, spiny white and red crab clinging to a bright red soft coral. סטיילינג של אלמוג. הופלופריס אוטסי על אלמוג רך, צילמה: שי אורון עוד סיבה שהופכת את שוניות האלמוגים לבית ספר לאומנויות ההסוואה היא הלחץ האקולוגי. שונית אלמוגים היא אזור צפוף מאד במינים, מספר המינים פר תא שטח גדול מאד – לא סתם מכנים את השונית "יער הגשם" של הים - ולכן טורף פוטנציאלי נמצא באזור בכל רגע נתון, הסכנה אורבת בכל סמטה. מה עושים? מתחפשים. כשדקרים וברקודות עם לסת מכובדת מסתובבים להם בהמוניהם, חסרי חוליות או דגיגים לא ירצו לבלוט בשטח ויתחפשו בהתאם. אם אתה אבנון או עקרבנון שלא חובב אורח חיים פעיל, עדיף שתדע להסתוות יפה ולחכות בשקט עד למאני טיים. ריבוי המינים האנדמיים באילת - מינים מקומיים משלנו - אחראי גם לאופני הסוואה ייחודיים ששונים משל אחיהם באוקיינוסים אחרים. בקיצור, רוצים לראות הסוואה במיטבה? תקפצו לאילת. יש יצורים שמראים כישרון יצירתי מרהיב - שינוי צבע בזמן אמת. הדוגמנים של טקטיקת ההסוואה המתוחכמת הם הג'לי של החבורה: הדיונונים והתמנונים. הם משתמשים באלפי תאי צבע מיוחדים בעורם – כרומטופורים - כדי לבצע מהפך דרמטי. תוך רגע הם הופכים מאדום זוהר לחום מנומר, מחאקי אדמה לבז' שבור, חלומה של כל סטייליסטית ביבשה. Flat, camouflaged fish, possibly a ray, blending into the sandy seafloor. הטרנד המנומר. סולינית רעילה, צילמה: שי אורון סוגי הסוואה אילו אפשרויות עומדות בפני המבקש להסתוות? ובכן, יש כמה וכמה אופציות מקוריות. הראשונה היא ללבוש דפוסי צבע וצורה שמתאימים לרקע שלך: האבנון שעלה על מדי אבן כעורה הוא דוגמא מצוינת – יש לו גבשושיות, צבע חום-אפור עם כתמים סגלגלים או ירקרקים, והוא לגמרי נראה כמו חלק דומם מהנוף. גם בן הדוד שלו, העקרבנן הקֵרֵחַ, יודע להיראות חלק בלתי נפרד משונית האלמוגים: בגוונים של חום-אדמדם, לבן ושחור, ו"גדילי זקן" שיכולים להיראות בכיף כמו זרועות אלמוג רך, הוא לבוש במיטב אופנת השונית ויכול להתחבא בנחת עד שיזנק על הטרף שלו. יש שלוקחים את עניין הצבע צעד אחד קדימה, ומראים כישרון יצירתי מרהיב - שינוי צבע בזמן אמת. הדוגמנים של טקטיקת ההסוואה המתוחכמת הם הג'לי של החבורה: הדיונונים והתמנונים. הם משתמשים באלפי תאי צבע מיוחדים בעורם – כרומטופורים - כדי לבצע מהפך דרמטי. תוך רגע הם הופכים מאדום זוהר לחום מנומר, מחאקי אדמה לבז' שבור, חלומה של כל סטייליסטית ביבשה. למעשה, יכולת ההסוואה וההשתנות כל-כך רבגונית שתמנון יכול לשנות בו זמנית גם את הצבע וגם את מרקם העור. הוא יכול להפוך מחלק לגבשושי, להצמיח "קוצים" או בליטות כדי להיראות כמו אבן מחוספסת, להוסיף פסים או נקודות ולשבור את קווי המתאר של הגוף בתנועה מתמדת כך שהכריש הרעב יתקשה לזהותו, וכל הטוב הזה מתמצה בשניות. הגמישות והוורסטיליות ההסוואתית הופכים את התמנונים למודל-על להבנת אבולוציית ההסוואה ויכולת ההסתגלות המיידית בעולם החי [2]. ההסוואה משרתת את התמנון בכמה דרכים, בראש ובראשונה כהגנה, אבל גם לצורך ציד - התמנון משתמש בהסוואה כדי להתגנב אל טרפו. הוא אוהב סרטנים או דגים קטנים, וכדי להתקרב אליהם הוא מתחפש לכל מה שיש בסביבה: אם הוא באזור חול – הוא יעטה מעיל מנומר, אם הוא בשונית – הוא ייצבע בצבעי אלמוג וכן הלאה. כדאי לציין שעם כל התחכום והרבגוניות, התמנון משתמש גם בשיטות הישנות שלא מכזיבות – הוא מתחבא במחילות טבעיות או במאורות שחפר לעצמו. יצא לכם לפגוש תמנון? כדאי להישאר עד סוף ההצגה, כי באמת שאין רגע דל. דג הפיתיונאי 'משחק' ספוג לא מאיים, מעליו שוחה דגיגון חמדמד שהוא לא דגיגון ולא חמדמד. דגים אחרים באים לטרוף את הפיתיון, ומוצאים את עצמם נטרפים על ידי הפתיונאי. המשימה הושלמה בהצלחה. Camouflaged octopus blending with rocks, displaying spotted tentacles. מופע תיאטרון של יצור אחד. תמנון שונית מחופש לאלמוג, צילמה: שי אורון איפה אפי? יש כאלה שחובבים תחפושות יד שניה, אם מישהו כבר התאמץ, למה לא לאמץ? נתחפש ליצור אחר ברמה של אחד על אחד. פיתיונאי למשל, טורף קטן שוכן קרקעית, בעל גוף עגלגל, ראש גדול ופה עצום, שנראה קצת כמו צפרדע תפוחה - לכן מכנים אותו "דג צפרדע". הפיתיונאים גם מהלכים על הסנפירים שלהם שזה קטע די מוזר, אבל בהחלט לא הדבר הכי מוזר פה. הפיתיונאי יכול "לשאול" תחפושת של ספוג תמים למראה – מהצבע ועד לרמת הגומות, שערות העור והבליטות. נסו רגע למצוא את העין של פיתיונאי הכתם כאן בתמונה, ותבינו ש"איפה אפי?" הוא משחק ילדים על ידו. הפיתיונאי לא מסתפק בזה, וגם שותל בובה במופע – ה"פיתיון", פיסת עור דקה מעל הפה שהוא מזיז, ונראית כבעל חיים קטנטן שנע לו בזרם. כמו ספוג במים הפיתיונאי לא זז, כמו דייג על החוף הוא מחזיק חכה עם פיתיון. נסכם את האירועים: הדג משחק ספוג לא מאיים, מעליו שוחה דגיגון חמדמד שהוא לא דגיגון ולא חמדמד. דגים אחרים באים לטרוף את הקטן, ומוצאים את עצמם נטרפים על ידי הפתיונאי. המשימה הושלמה בהצלחה. Orange frogfish expertly camouflaged among brown and red coral. נסו למצוא את העין, ושיהיה לכם בהצלחה. פיתיונאי הכתם בתחפושת ספוג בוהק, צילמה: שי אורון הרבה מיצורי הים הלכו על הלואו-טק, גוף שקוף לחלוטין שנטמע לגמרי בסביבה הימית הכחולה – סרטנונים, מדוזות, חסילונים מזעריים ושאר זואופלנקטון, מדוזות שקופות עם גוף ג'לטיני שמאפשר תנועה שקטה והסוואה מושלמת. אחרים עשו שיעורי בית בפיזיקה וקלטו שהצבע האדום נבלע ראשון ככל שמעמיקים בים. לכן, באזורים העמוקים של הים, צבע אדום הופך אותם לכהים ובלתי נראים, כמה מיני שרימפס עשו מזה קריירה. עוד פתרון אינטליגנטי מתחום האשליה האופטית הוא "הצללה נגדית" - Countershading, מנגנון הסוואה מוכר מהים הפתוח. המפרט האמנותי די פשוט: צבע כהה בגב וצבע בהיר בבטן, כך שאם מביטים עליך מלמעלה, הגב הכהה נבלע בכהות המים העמוקים, ואם מסתכלים עליך מלמטה הבטן הבהירה משתלבת באור השמיים ואתה בלתי נראה. המעבר בין כהה לבהיר "משטיח" את הפרופיל של הדג, והטורף או הנטרף כמעט לא רואה אותו, והרי לשם כך התכנסנו. מספיק לראות איך דג טונה או ברקודה חומקים מהעין בזכות דגם ההצללה הטבעי שלהם כדי להבין שזה עובד [3-4]. אחד העקרונות הבסיסיים של הסוואה הוא לעשות קולות של שטיח, שזה אומר שלא מספיק להיראות כמו הסביבה או מישהו ששוחה בה – צריך גם להתנהג בהתאם. נציג קטנטן ומוכר שמדגים את התופעה הוא האחד והיחיד: סוסון הים. סוסוני ים אוהבים להיאחז בעזרת זנבם הגמיש בענפי אלמוגים רכים או בצמחי עשב-ים, ומיטלטלים בעדינות עם הזרם כאילו היו עלעלים או בליטה בזרוע האלמוג. "קולקציית הים" שלהם יכולה להגיע בשלל צבעים – כתום, אדמדם, ירקרק, אפרפר, צהוב, הכל בכפוף לצבעי הסביבה . במבט ראשון, אי אפשר לנחש שיש שם בעל חיים – ההסוואה יחד עם הממדים מנצחת. רק כשרואים את עיני הזיקית שלו זזות, או שהסוסון עובר למקום אחר, אפשר לקלוט אותו. כשסלעים הופכים לטורפים, זרועות אלמוג מסוות יצורים וכתם צבע בהיר על החול, מתברר כעיניים בוחנות של דג שטוח, אין רגע משעמם. מה שכן, כדאי לזכור לא לגעת ולא להתקרב לאלמנטים בים – הרי אתה אף פעם לא באמת יודע איפה מסתתר אבנון מגושם שיזקיר קוצים ויזכיר למה לא כדאי. Small, pale seahorse perfectly camouflaged among sand and discarded shells. קטן קטן אבל נותן שיעור בהסוואה. סוסון ים קלוגי, צילם: אמיר פיירמן באתי כי כך יצא, נשארתי בגלל ההסוואה תבניות ההסוואה שהתפתחו לאורך מיליוני שנים, נשארו איתנו כי הן עובדות. הסוואה היא כלי חשוב ויעיל בהישרדות, וכך נוצר עולם שלם מופלא של טקטיקות הסוואה מתוחכמות שמשאירות אותנו פעורי פה. עצם התובנה, שמה שאנחנו רואים הוא חלקיק ממה שקורה בים בזמן אמת, מדהימה. שוניות אילת הן לא רק תצוגת תכלית של צבע וחיים, הן גם מופע מסתורין בלשי עבור יצורי הים שרק רוצים לחיות - ועבור הצוללים שמחפשים אחריהם. כשהסלעים הופכים לטורפים, זרועות האלמוג מסוות יצורים וכתם צבע בהיר על החול מתברר כעיניים בוחנות של דג שטוח, אין רגע משעמם. לצד ההתפעמות כדאי לזכור לא לגעת ולא להתקרב לאלמנטים בים – הרי אתה אף פעם לא באמת יודע איפה מסתתר אבנון מגושם שיזקיר קוצים ויזכיר למה לא כדאי. הֲיָדַעְתָּ? במפרץ אילת יש מבחר בתי גידול שמתקיימים בשטח די קטן – חול לצד משטחי אלמוג, אזורי עשב ים ליד מדרונות סלע אפרפרים, שונית רדודה לצד שונית מזופוטית - השוני הזה מאפשר ליצורי הים לפתח הסוואות ספציפיות לנישה, לא רק "מותג" אילתי צבעוני, אלא מותג בת של בית הגידול. חי בחול? תיראה כמו חול, על עשב הים? לך על ירוק. הֲיָדַאטָה? תמנונים ודיונונים מסוגלים לשנות את צבעם תוך פחות מ-200 מילי-שניות —פחות מרבע שנייה .זה הופך אותם לאלופי ההסוואה המהירה בעולם החי.

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

אתר

אל תפספסו אף סיפור