מגן האוקיינוסים | מגזין שוניות אילת

שעת בין הערביים באיי ליין, כ-2,400 ק"מ דרומית להוואי. ד"ר אנריק סאלה חיזק את הקוקו הניצחי, סגר את ריצ'רץ' חליפת הצלילה, וזרק את עצמו מהסירה אל המים. רק שנה עברה מאז שהחזיר את המפתחות לאוניברסיטת קליפורניה, וקיבל החלטה שתשנה את חייו – ואת חיי האוקיינוסים. השנה היא 2009 וסאלה עומד בראש משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק ומתחת למי "אטול מילניום". אטול הוא טבעת אלמוגים שמקיפה לגונה רדודה בלב האוקיינוס, ואטול מילניום המבודד נראה לסאלה כאילו הוא מרחף בלב האוקיינוס השקט. בעשרות שנות צלילה הוא בילה בהרבה מאד שוניות אלמוגים, אבל זאת התנפלה עליו ביופייה: היא הייתה צלולה, בתולית ועמוסה ביצורי-ים כפי שאף פעם לא ראה. הקרקעית הייתה מרופדת כולה באלמוגים חיים וצבעוניים, עשרות כרישים שחו לצדו, שפע בלתי רגיל של צדפות, מיני דגים, בטאים פרושי כנפיים. כמי שחקר במשך עשור את דיג היתר בשוניות אלמוגים, והכיר את השלכות שינויי האקלים עליהן, המראה שנגלה אליו הימם אותו. סאלה הרגיש שהוא צולל באוקיינוס בראשיתי לא נגוע. "נכנסנו למכונת זמן וחזרנו 500 שנה אחורה, מצאנו עולם פראי שאף אחד לא ראה קודם", סיפר סאלה בהתרגשות. "למעשה, הוא היה כל כך בריא שהוא שינה לחלוטין את ההבנה שלנו על איך שונית אלמוגים אמורה להיראות. אם חייזר היה מגיע לכדור הארץ ליום אחד בלבד ומבקש לראות שונית אלמוגים, הייתי לוקח אותו לכאן". יותר מאלף שעות במצטבר בילו סאלה וחברי המשלחת מתחת למים באיי הארכיפלג. כולם אנשי ים, כולם פערו פה. נכנסנו למכונת זמן וחזרנו 500 שנה אחורה, מצאנו עולם פראי שאף אחד לא ראה קודם", סיפר סאלה מאוחר יותר בהתרגשות. "למעשה, הטבע התת-ימי שם היה כל כך בריא שהוא שינה לחלוטין את ההבנה שלנו על איך שונית אלמוגים אמורה להיראות. אם חייזר היה מגיע לכדור הארץ ליום אחד בלבד ומבקש לראות שונית אלמוגים, הייתי לוקח אותו לכאן. Man in sunglasses and plaid shirt on a boat, looking out at the vast blue ocean. Aerial view of a narrow, green atoll with vibrant blue lagoons surrounded by dark ocean. "אם חייזר היה מגיע לכדור הארץ, הייתי שולח אותו לכאן". אטול מילניום, מבט מהחלל, צילום: נאס"א. סאלה בביקור בים התיכון, צילם: אלון רוטשילד אבל אז פג הקסם. קרס אחד מנצנץ פוצץ את בועת גן העדן התת-ימי. הוא היה תקוע בפה של אחד הכרישים. בפיו של חברו היה נעוץ קרס שממנו השתלשל חוט דיג ארוך. מלח צרפתי דיווח לצוות שראה סירת דיג שנעה בתוך הלגונה, נראה שחדרה מהפתח הצר בטבעת האלמוגים. מבודד ככל שיהיה, ידם של הדייגים הגיעה גם לאטול המרוחק. השעון נראה כמו שרודף אחרי עצמו סאלה הבין שעבור גן העדן הבראשיתי הזה השעון מתקתק, וצריך להפסיק את הדיג בשונית ומיד. מצד שני - אכיפה על דיג באטול ובשכניו הולכת להיות קשה: העלויות של אוניות סיור ומטוסי תצפית במקומות כל-כך מרוחקים עצומות, מערכות מעקב לווייני יכולות להתריע לרשויות, אבל בדרך כלל זה קורה כשכבר מאוחר מדי. חוץ מזה, לא רק הדיג האיץ את השעון: שינויי האקלים הביאו לעליית מפלס מי הים, טמפרטורת הים וחומציות האוקיינוס, והם מסכנים את שוניות האלמוגים המרהיבות האלה - ולא רק אותן. אנוטה טונג, נשיא רפובליקת קיריביטי ששולטת על איי ליין הדרומיים ולוחם אקלים ותיק, שב והזהיר בכמה הזדמנויות שמדינת האיים עלולה להפוך לבלתי אפשרית למגורי אדם עד 2050. "הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כדי לקנות זמן, הוא להבטיח ששוניות האלמוגים ישמרו על עושרן ומורכבותן עד כמה שאפשר", אמר סאלה, "ש'המכונה האקולוגית' תפעל עם כל חלקיה, כי ככל שהשונית תהיה שלמה יותר, כך היא תהיה עמידה יותר לשינויי אקלים", אמר סאלה. סאלה שב הביתה עם צילומים, סרטונים ואינספור נתונים מדעיים. הוא ניתח אותם עם צוותו וגיבש דו"חות רב-תחומיים, ואז טס בחזרה כדי ליידע ממשלת קיריבטי על המורשת הטבעית הנדירה של מדינת האי, ועל הצורך לשמר את האטולים לדורות הבאים. כמובן שזה לא קרה ביום אחד, וסאלה לא נח ולא ויתר: הוא עמד מעל כל בימה אפשרית וסיפר בעיניים נוצצות על השונית שוקקת החיים, על הרווח האדיר שהיא נותנת לאדם ביצירת בטחון תזונתי ("ביטוח הבריאות הטוב בעולם"), מקורות פרנסה והגנה חופית. הוא הראה סרטים מרהיבים שצילמה המשלחת, ונפגש עם קובעי מדיניות. המראות המרהיבים הצבעוניים, שמתפוצצים מחיים ומצבע, לא יצאו לו מהראש ולא נתנו לו מנוחה. זה עבד. בשנת 2014 במהלך וועידת "האוקיינוס שלנו", פורום בינלאומי לקידום שיתופי פעולה, הכריז הנשיא טונג על מהלך חסר תקדים לשימור ימי - איסור דיג מסחרי ברדיוס של כ-22 קילומטרים ימיים מכל אחד מהאיים הדרומיים. זה היה רק הקדימון. הודות לדו"חות המחקר המדעיים והכלכליים שישבו על שולחנה, החליטה ממשלת קיריבטי להכריז בשנת 2018 על שמורה ימית בשטח של 8,000 קמ"ר מוגנת לחלוטין מפני דיג. כך, בתוך פחות מעשור הפכה השונית הפראית בסוף העולם לשמורה מוגנת בחוק. מסקנת המשלחת הייתה אחת: אם רק נותנים לטבע הימי מרחב ומרחק מיד האדם, שוניות אלמוגים יכולות להתאושש גם מאירוע התחממות קטסטרופלי, ולהיות בריאות ומלאות חיים. האוקיינוס סלחן הרבה יותר משאנחנו חושבים איפה הילד? בין שני ציוני הדרך החשובים האלה בעשור שחלף, קרה עוד משהו - אל-ניניו ("הילד"), תופעה אקלימית המתרחשת אחת לכמה שנים למשך כחודש, ובה יש עלייה בטמפרטורת מי האוקיינוס השקט. בשנת 2015 התרחש אירוע התחממות הרסני של מי הים שבניגוד לאירועי העבר, נמשך 16 (!) שבועות, ובהם טמפרטורת הים הקיצונית גבתה את "חייהן" של כחמישים אחוז מאוכלוסיות האלמוגים באוקיינוס השקט. אפשר להבין למה בשנת 2021, כשסאלה וחברי המשלחת שבו לאיי ליין הדרומיים ולשונית היפיפייה שהשאירו מאחור, רעדו להם הרגליים. מי יודע מה עולל האל-ניניו הממושך? אלא שההפתעה שחיכתה להם הייתה אדירה – הם הופתעו למצוא התאוששות כמעט מלאה של השוניות, המים שקקו דגים, כרישים, חיים. "הרגשתי כמו בפעם הראשונה שנכנסתי למים הצלולים האלה, אולי אפילו יותר טוב", סיפר סאלה כשהוא משחרר אנחת רווחה. ואכן, במקומות מסוימים מצב האלמוגים היה אפילו טוב מבעבר. מסקנת המשלחת הייתה אחת: אם רק נותנים לטבע הימי מרחב ומרחק מיד האדם, שוניות אלמוגים יכולות להתאושש גם מאירוע התחממות קטסטרופלי, ולהיות בריאות ומלאות חיים. האוקיינוס סלחן הרבה יותר משאנחנו חושבים: תוך שנים ספורות של הפוגה מדיג וציד, רבים מהמינים מתאוששים ומתרבים מחדש, הטורפים שבים "לשלוט" במארג המזון, והים חוזר לימי בראשית. בדו"ח המסע המחודש לאיי ליין כתב סאלה ש"כושר ההתחדשות הגבוה של שוניות אלה מדגיש עד כמה חשוב להגן על אזורים ימיים טבעיים, ולשמר את החוסן האקולוגי שלהם". באותו ביקור מחודש באיי ליין, סאלה כבר שחה עמוק בפרויקט Pristine Seas ("ימים בראשיתיים"), פרויקט שהגה וייסד בשנת 2008 תחת הנשיונל ג'יאוגרפיק. תזמון לידת הפרויקט לא היה מקרי. להקדים תרופה למכה באותה שנה סאלה חגג 40, ישב בבטחה על כסאו כפרופסור לאקולוגיה ימית במכון אוקיאנוגרפיה יוקרתי בקליפורניה, אבל משהו בו נע בחוסר נוחות וגרם לו להתחיל לחשב מסלול מחדש. סאלה נזכר בילדותו: ילד שגדל לחופי הים התיכון בספרד ובילה שעות על גבי שעות בים. הוא העריץ את ז'אק קוסטו, חוקר אוקיינוסים וצלם תת-ימי צרפתי, שהכניס את האוקיינוסים לסלון המשפחה בעזרת תוכנית טלוויזיה מפורסמת. כל חלומו של סאלה הילד היה להיות צוללן חוקר בסירה של קוסטו. שנים אחר כך סאלה פנה ללימודים אקדמיים והפך לחוקר ימים מצליח, עד ש"יום אחד קלטתי שכל מה שאני עושה זה לכתוב את ההספדים של האוקיינוסים", סיפר. סאלה חשב שעד שיסיימו לכתוב את כל המחקרים המדעיים החשובים והמדויקים על מצב האוקיינוסים, לא יישאר מהם הרבה, ולכן צריך לצאת להציל אותם ומיד. הוא נסע למשרדי הנשיונל ג'יאוגרפיק, נכנס בדלת והציע להם רעיון שאפתני ואמיץ: תנו לי ללכת למקום הפראי והטבעי ביותר בים, ולנסות להגן עליו. כך הוקמה "פריסטין סיז", יוזמה בינלאומית למסעות מחקר באוקיינוסים, תיעוד ואיסוף מידע לצד עבודה עם ממשלות וקהילות ברחבי העולם, כדי להגן על הפינות האחרונות שנותרו באוקיינוס במצבן הטבעי. בכפר קָבּוֹ פּוּלְמוֹ במקסיקו נשארה שונית חביבה בלי הרבה דגים. הדייגים המקומיים היו מתוסכלים מאוד, אבל במקום לרדוף אחרי הדגים האחרונים, הם עשו משהו בלתי צפוי: הם הציעו להכריז על אזור ללא דיג. המקום שהיה בעבר שומם הפך לקליידוסקופ של חיים וצבע סאלה גייס צוות מגוון של מדעני ים, צלמי טבע, כלכלנים ויועצי מדיניות, והם התחילו לפעול בכל המישורים. הם פנו להנהגה המקומית ולממשלות, ולצד זה הקפידו לדבר גם עם תושבי המקום, מתוך הבנה שחייבים להסביר ולהנגיש את הרווח האדיר ששמירה על האוקיינוס מספקת. חייבים לחבר את הקהילה המקומית לאוצר שעליו היא חיה, ולא לעבור מעל הראש של אנשי המקום. עכשיו, כשיש מספיק קילומטראז', אפשר לומר בפה מלא: כל ההצלחות לא היו מתאפשרות לולא שיתוף פעולה עמוק עם הקהילה. איי ליין היה הפרויקט הראשון, ומאז פריסטין סיז אחראי לכ-6.9 מיליון קילומטרים רבועים מוגנים בים. עשרות משלחות המחקר צללו בין קרחוני הקוטב הצפוני, איים נידחים, שוניות אלמוגים לא ידועות ולגונות נסתרות כדי להפוך אותם לשטחי טבע מוגנים. Two men in blue shirts smiling inside a submersible with a diver overhead. מדעני ים, צלמי טבע, כלכלנים ויועצי מדיניות שהתחילו לפעול בכל המישורים. אנשי "פריסטין סיז" בגלפגוס. צילם: רועי קמחי White sand beach, clear turquoise ocean, green hills, and a distant island under blue sky. קָבּוֹ פּוּלְמוֹ במקסיקו John Markos O'Neill, CC BY-SA 2.0 רשימת ההצלחות אדירה בהיקפה. כשסאלה נשאל מפעם לפעם מה הפרויקט היקר לו ביותר, הוא מסביר שכולם היו בניו. באחד הראיונות בחר בכל זאת בסיפורו של הכפר קָבּוֹ פּוּלְמוֹ במקסיקו. סאלה ביקר בו כעשור לפני הקמת פריסטין סיז, והוא זוכר ים עם כמות אלמוגים חביבה ובלי הרבה דגים. הדייגים המקומיים היו כמובן מתוסכלים מאוד – לא נשאר להם מה לתפוס - אבל במקום לרדוף אחוזי אמוק אחרי הדגים האחרונים, הם עשו משהו בלתי צפוי: הם הציעו לממשלת מקסיקו להכריז על אזור ללא דיג, פארק לאומי ימי. "המקום שהיה בעבר שומם הפך לקליידוסקופ של חיים וצבע", סיפר סאלה. "פתאום היינו מוקפים בדגים מכל הסוגים: לוקוסים, צלופחים, דגים טרופיים. הכול חזר ובתוך עשור בלבד המקום הפך שוב לבתולי. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה חיים יחד מתחת למים. כמובן, כמו מדענים טובים מדדנו הכול, והשווינו את כמות הדגים, המשקל הממוצע של דגים לדונם עלה ב־450 אחוזים. זה היה השיקום הגדול ביותר של אוכלוסיית דגים שמדדנו אי פעם בשמורה ימית, אפילו טורפים גדולים חזרו – כרישים, לוקוסים גדולים, מקום יוצא דופן באמת... ומי עוד משגשג? אותם דייגים, שמרוויחים היום הרבה יותר – מתיירות צלילה בתוך השמורה, ומדיג טוב יותר מחוצה לה". עם הפנים קדימה החזון שמנחה את סאלה ואת הקהילה הבינלאומית הוא להגיע ליעד של 30 על 30: הגנה על 30 אחוזים משטח הימים עד שנת 2030. היעד השאפתני עם הדדליין הממשמש רצוף אתגרים לא מבוטלים. סאלה מציין בראשם "מכת משולשת": שינוי אקלים, דיג יתר וזיהום פלסטיק. סאלה ואנשיו כבר יודעים - המאבק להצלת האוקיינוס לא יכול להתנהל בבידוד, וחובה לעבוד בכל החזיתות. ההגנה על האוקיינוסים הפכה למשימת חייו. באחד מספריו כתב: "עכשיו הזמן לתקן את הנזק שגרמנו לאחינו ואחיותינו בטבע; להקצות להם יותר מרחב כדי שיוכלו להחלים – ועל הדרך נתרפא גם אנחנו איתם." A sea lion swims gracefully at the water's surface, with blue sky above and rocks below. ללכת למקום הפראי הטבעי ביותר בים, ולנסות להגן עליו. איי הגלפגוס, צילם: רועי קמחי הֲיָדַעְתָּ? את ההשראה לפרויקט שאב סאלה מכתבה שקרא על חוקר נשיונל ג'יאוגרפיק מייק פיי. פיי צעד לאורך קונגו באפריקה ושכנע את נשיא גבון להקים 13 פארקים לאומיים יבשתיים במדינתו. סאלה החליט לשכפל את המודל לים. הֲיָדַאטָה? 30 שמורות ימיות הוקמו ביוזמה או בשיתוף פרויקט "פריסטין סיז", המכסות יחד שטח של כ- 6.9 מיליון קמ"ר של אוקיינוסים – בערך כגודל אזור האמזונס.

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

אתר

אל תפספסו אף סיפור