סוכני המודיעין של הים | מגזין שוניות אילת

Small spiral micro-shells with orange interiors scattered on a dark background with a 1mm scale. פורמיניפרים. צילמה: שי אורון המצותתים: פורמיניפרים את אנחת הרווחה אפשר היה לשמוע עד החוף הדרומי של אילת. סוף-סוף הרשו לעצמם אנשי הטבע והסביבה להסדיר נשימה. כלובי הדגים העגולים שקישטו את חופו הצפוני של אילת ושימשו לגידול דגי דניס, בחוץ! קל זה לא היה, נדרש מאבק ארוך שנמשך שנים וצעק את הנזקים הגדולים שגורמת החווה החקלאית הימית לשונית האלמוגים היפיפייה של אילת. מה ברשימה? הפרשות דגים שהכניסו למים חומרים לא רצויים, טפילים ששגשגו הודות לצפיפות, דגי בר שקיבלו "מתנות" חיידקיות מחבריהם שבכלובים ועוד. כשהם הוצאו מהמים בשנת 2008, הייתה תחושת הקלה, חשבנו שהנה עכשיו הכל מאחורינו. אז חשבנו. איזה מזל שסוכני המודיעין של הים נמצאים בסביבה כדי לתעד את מה שבאמת קורה שם במצולות. ציוד ההקלטה של הפורמיניפרים בילט אין – השלד שאליו הם מטמיעים יסודות כימיים ממי הים, ומתעד באופן מדויק מה בעצם נמצא בים. תכונה זו הופכת אותם לסוכני מודיעין מעולים, "ביו-אינדיקטורים" בשפה מקצועית, יצורים חיים שאוספים עבורנו מידע שהוא לרוב סמוי מהעין, ומשמשים מדד לבריאות הסביבה Aerial view of several large circular fish farm pens floating in the deep blue ocean. הפרשות, טפילים, ומתנות חיידקיות לדגי הבר. כלובי הדגים באילת, צילם: רני עמיר פוֹרָמִינִיפֵרִים - או בשמם היותר אוורירי ועברי: חוריריות, הם יצורים ימיים מיקרוסקופיים שחיים בסביבת קרקעית הים, רגישים לכל שינוי ו"מקליטים" את התנאים הסביבתיים לאורך זמן. כך הם מאפשרים לחוקרים להבין מה עובר על הסביבה שהם חיים בה. ציוד ההקלטה שלהם בילט אין – השלד שלהם שאליו הם מטמיעים יסודות כימיים ממי הים, ומתעד באופן מדויק מה בעצם נמצא בים. תכונה זו הופכת אותם לסוכני מודיעין מעולים, "ביו-אינדיקטורים" בשפה מקצועית, יצורים חיים שאוספים מידע שהוא לרוב סמוי מהעין, ומשמשים סמן ביולוגי, מדד לבריאות הסביבה. כשמשהו במי המפרץ מתחיל להשתבש - זיהום או שינוי לרעה בתנאים – הפורמיניפרים וביו-אינדיקטורים אחרים, מתעדים אותו בגופם, מראים שינויים חריגים ומתריעים שמשהו לא תקין, סוג של 8200 משולב עם שייטת הצוללות. אז יושבים החוקרים במעבדה, מנקים את השלדים, ובעזרת מכשור מדויק קוראים את ה"יומן" של הים, אוספים את כל המידע שהיצורים קלטו בגופם. לא מדובר רק בהיסטוריה הקרובה, סוכני הים מתחזקים ארכיון פרהיסטורי עשיר. משלדי חוריריות שחיות רק כמה חודשים עד שנה, אפשר ללמוד על עידני קרח שאירעו לפני מיליוני שנים ודפוסי התחממות מחזוריים של כדור הארץ. לפעמים החוריריות אפילו עוקפות בסיבוב תוכניות ניטור לאומיות: דו"חות ניטור המים של ישראל למשל, לא עלו על ריכוזי מתכות שישנם באזור תחנת הכוח של חדרה, אבל הסוכנים השקטים האלה עלו גם עלו. הם נאספו על ידי חוקרי מעבדת הפורמינפרים של פרופ' סיגל אברמוביץ' בבן-גוריון, חוקרת חשובה בתחום, שהיום מתמקדת במצב הים התיכון. מי שניהלה מחקר ארוך שנים על הפורמניפרים באזור החוף הצפוני של אילת היא ד"ר שי אורון. את הרומן שלה עם היצורים הזעירים ועם החוף הצפוני של אילת, התחילה אורון כסטודנטית במעבדתה של אברמוביץ'. בהמשך לימודיה היא ואנשי תוכנית הניטור של מפרץ אילת המשיכו לאסוף דגימות, ויצרו ארכיון פורמיניפרים רציף וארוך של האזור שבו היו פעם כלובי הדגים. כמו שקורה הרבה פעמים במדע, אורון יצאה לחקור בכלל משהו אחר: במסגרת הפוסט דוקטורט שלה במעבדה של פרופ' בוורלי גודמן (אוניברסיטת חיפה) –היא רצתה לזהות בעזרת החוריריות מי גשמים שזרמו מהחוף אל הים, שיטפונות, ולגלות מה השפעתם על המערכת האקולוגית הימית. החוקרים "הקשיבו להקלטות", והבינו שכמות המזהמים באתר כלובי הדגים חריגה מאד. למרות שהשפעות אקולוגיות של כלובי דגים על בים נחקרו כבר במקומות שונים בעולם, זה היה המחקר הראשון שבו השתמשו בשיטת האנליזה הכימית של השלד כדי ללמוד על ההשפעות אלה [1]. Detailed black and white scientific illustration of various marine micro-organisms, including spiral and star shapes. אפשר להבין למה בחרו לפורמניפרים את השם חוריריות. מתוך ספרו הקלאסי של ארנסט הקל מה גילו מרגלי החוריריות לחוקרים? כמה וכמה דברים חשובים. למשל, שריכוז האבץ חזר לרמות הנורמה בסדימנט (המצע החולי) שמתחת למיקום בו היו הכלובים רק כשלוש שנים אחרי הוצאת הכלובים; שרמות הנחושת היו גבוהות פי ארבעה באתר הכלובים משהיו באתר הביקורת, עשור אחרי הוצאת כלובי הדגים, ושרמות הזרחן במקום צנחו אחרי 2011, אבל עלו מפעם לפעם במהלך השנים שנבחנו, כנראה בגלל שחרור איטי מהחומרים השונים שהצטברו על קרקעית הים. זה הזמן לשאול, למה המידע הזה שחשפו מרגלי הים כל-כך קריטי? עוד קצת אבץ, עוד קצת נחושת, ביג דיל, הרי גם באופן טבעי יש קצת מהם בים. אז קודם כל לא מדובר על כמות קטנה כלל וכלל, והחומרים התנחלו להם בקרקעית הים לזמן ארוך. שנית, מחקרים מראים שיש קשר ישיר בין ריכוזי החומרים הגבוהים האלה בים לבין פגיעה בהתפתחות של יצורים חיים, לפעמים עד כדי מוות [2]. ויש עוד עניין: עלייה בנחושת עלולה לפגוע גם בעמידות המפורסמת של אלמוגי מפרץ אילת לאירועי קיצון של חום. ריכוזים גבוהים של זרחן עלולים לגרום לנזק כי שוניות אלמוגים משגשגות רק בים עני בזרחן ויתר חומרי ההזנה (נוטריינטים). הודות למחקר החוריריות שהובילה אורון, אפשר ללמוד מה עלולות להיות ההשלכות ההרסניות של הצבת חוות לגידול דגים בתוך הים (או הזרמת השפכים מחוות גידול ביבשה אל הים), רעיון שאגב עוד עולה על הפרק מפעם לפעם. וחבל. הגלאים: ספוגים לא רק מיקרואורגניזמים חד-תאיים משמשים כביו-אינדיקטורים. גם בעלי חיים גדולים יותר יכולים לשמש סוכנים חשאיים, וספוגי ים הם ללא ספק המבטיחים שבחבורה. ספוג הוא בעל חיים קדום מאד ופשוט מאד, שמצפה סלעים ושוניות, והוא נייח. את האוכל שלו הוא משיג בעזרת סינון - הוא שואב דרך הגוף כמויות גדולות מאד של מים, לוכד חלקיקים ומיקרואורגניזמים למזון, ועל הדרך הוא גם אוסף מידע קריטי - כמו איזה מזהמים כימיים יש בסביבה. במחקר שפורסם בשנת 2023 בחוף הסעודי של ים סוף [3], גילו מדענים שספוגים ממינים שונים קולטים ומתעדים ריכוזי מתכות כבדות ברקמותיהם, כל מין בדרכו היצירתית. החוקרים דגמו כמה מיני ספוגים לצד החול שבקרקעית, ומדדו את ריכוזי המתכות בהם. בין סוכני הידע הספוגיים בלט מין אחד במיוחד: ספוג אדום בוהק שנקרא "ספוג אצבע רעיל" (Negombata magnifica), עוד אחד שכנראה פספס את השיעור של לא לבלוט בשטח. כך או כך הוא הראה כושר ספיגה גבוה במיוחד של מתכות כמו נחושת ומנגן. מינים אחרים של ספוגים הצטיינו באיתור מתכות שונות – אחד התמחה בגילוי אבץ, אחר בקדמיום, שלישי בארסן, ועם הכישורים האלה אפשר לגייס אותם לשירות כגלאי מתכות בים. למשל, באותו מחקר נמצאו במשקעי הים ובספוגים ריכוזים של מתכות כבדות באזור תעשייתי בים סוף. אמנם ריכוזי הנחושת והארסן במשקעים היו מתחת לסף המסוכן לפי תקני איכות סביבה, אבל הם בהחלט היו מעל לרף שבו כבר נצפית השפעה אקולוגית. לכן, ציינו החוקרים במחקר, יש צורך במעקב שוטף אחרי ריכוז המתכות, והציעו שספוגי הים יעברו שרשרת חיול מהירה, וישרתו כחלק מתוכנית ניטור סביבתי בים סוף. בין סוכני הידע הספוגיים בים האדום בלט מין אחד אדום במיוחד: ספוג שנקרא "ספוג אצבע רעיל", עוד אחד שכנראה פספס את השיעור של לא לבלוט בשטח. כך או כך הוא הראה כושר ספיגה גבוה במיוחד של מתכות כמו נחושת ומנגן, והוא יכול לשמש גלאי מתכות אמין A bright red, branching coral stands out against a blue underwater background with another coral. הסוכן הכי בולט בשטח. ספוג אצבע רעיל (Negombata), צילום: שי אורון הפלסטיקאים: אצטלנים אי אפשר לדבר על שמירת טבע בים בלי לדבר על פלסטיק. מה לעשות, בעולם שאוהב את המוצרים שלו באריזות פלסטיק, הפלסטיק נערם ונערם וחלק גדול ממנו, בסדרי גודל של מיליוני טון בשנה, מגיע לאוקיינוסים, וגורם נזק כבד לים וליצוריו. הסיבה שלרוב אתם לא רואים את ערמות הפלסטיק במים, היא כי הוא מתפרק לחלקיקים זעירים, חלקיקי מיקרו-פלסטיק שמגיעים עד לחמישה מילימטרים. בעלי חיים ימיים בולעים אותם וסובלים משלל תופעות מזיקות, כמו חסימת מעיים, ספיחת רעלים, פגיעה ברבייה ועוד ועוד. הזואופלנקטון, היצורים הקטנטנים שבראש שרשרת המזון למשל, בולעים את החלקיקים, ודרך חוליות השרשרת חלקיקי הפלסטיק מוצאים את דרכם גם לצדה השני - דגים מסחריים שאנחנו אוכלים. כולנו צריכים להיות מוטרדים מהעניין, ההשפעה השלילית כמובן לא פוסחת על בני האדם. עכשיו, איך נדע מה מצב הפלסטיק בים כשלא רואים אותו? נגייס סיירת מובחרת של אצטלנים. בגלל שהידע על מצב הפלסטיק בים התיכון ובים האדום עדיין דל, בסוף העשור הקודם יצאו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב לאסוף דגימות של אצטלנים מתשע נקודות לאורך הים התיכון והים האדום, ובדקו מה הם מגלים לנו. סוכני הידע הישיבים של הים סיפקו מידע מטריד על כמות חלקיקי המיקרו-פלסטיק שנמצאו בהם A translucent plastic bag covers and chokes coral amidst green seagrass on the ocean floor. אוהבים את המוצרים שלנו באריזות פלסטיק. שקית ניילון בעשב הים, צילמה: שי אורון האצטלנים הם יצורים מרתקים שכנראה נתקלתם בהם כשצללתם בשוניות האלמוגים באילת, ולא ידעתם שנתקלתם, או ראיתם אותם על גבי חבל שקושר את היאכטה למזח במרינה. הם חסרי חוליות שאוהבים להידבק לסלעים או למצע אחר ולהישאר עליהם לנצח, "ישיבים" קוראים להם המדענים. כמה שהם לא דומים לנו חיצונית בשום צורה - גם לישיבים ביניכם - מבחינה אבולוציונית הם נחשבים לקבוצת חסרי החוליות הקרובה ביותר אלינו, בעלי החוליות. זה גם מה שהופך אותם לחיית מודל חביבה מאד על החוקרים. אצטלנים יכולים להופיע במגוון צורות, גדלים וצבעים, וכמו הספוגים, גם הם מסננים את האוכל שלהם ממי הים. ליטרים של מים מסוננים עוברים דרכם ביום אחד. כשאצטלן מכניס מים מזוהמים אל גופו, מצטברים בתוכו החומרים המזהמים. כך הוא יכול לתת תמונה מהימנה מאד על מצב הזיהום ורמת בריאות הסביבה באתר מסוים. סוג של סוכן רדום שמושתל באתרים שונים ואוסף מידע על הסביבה. A blue plastic bottle covered in marine growth, partially submerged underwater. סוכן ישיב מצטיין, האיצטלן Herdmania, צילום: שי אורון בגלל שהידע על מצב הפלסטיק בים התיכון ובים האדום עדיין דל, בסוף העשור הקודם יצאו חוקרים לבדוק את העניין ובראשם ד"ר גל ורד ממעבדתה של מומחית האצטלנים פרופ' נועה שנקר מאוניברסיטת תל אביב ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. הם אספו דגימות של אצטלנים משבעה חופים ושמורות טבע לאורך הים התיכון, ומשני אתרים בים האדום – המרינה וריף הדולפינים, ובדקו מה הם מגלים לנו. סוכני הידע הישיבים של הים סיפקו מידע מטריד על כמות חלקיקי המיקרו-פלסטיק [4]. בכל אחד ואחד מהאתרים נמצאו באצטלנים חלקיקי מיקרו-פלסטיק. ברוב האתרים נמצאה גם נוכחות של חומרים מטרידים נוספים - בתעשיית הפלסטיק מוסיפים חומרים כימיים מסוימים כדי להקנות לו תכונות כמו גמישות וחוזק. חומרים אלה עלולים לגרום לשיבושים הורמונליים ולמגוון נזקים אחרים לבעלי חיים - ביניהם בני האדם [5]. שיטת אנליזה חדשה ומדויקת שבוחנת נוכחות של התוספים האלה ופותחה במעבדתו של פרופ' דרור אבישר, שותף למחקר, שמשה במחקר האצטלנים. ריף הדולפינים באילת היה היחיד שהצטיין בהיעדר כמעט מוחלט של תוספי פלסטיק, אבל נוכחות של החומרים האלה במבחר חופי רחצה שאנחנו וילדינו רוחצים בהם, מדאיגים מאד. אז מה אנחנו יכולים לעשות עם כל הפלסטיק הזה? להפחית את השימוש בפלסטיק (הלו, כלים חד פעמיים) ולמחזר אריזות ובקבוקים שניתן למחזר. בינתיים, סוכני המודיעין של הים ימשיכו לחיות לצידנו, תורמים את גופם לשירות המדע, ומזרימים מידע חשאי על מה שבאמת קורה שם במים. מחקר האצטלנים נעשה בשיתוף פרופ' דרור אבישר ואביב קפלן מבית הספר לסביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב הֲיָדַעְתָּ? היצורים הזעירים, פורמיניפרים בלטינית, נקראים כך כתוצאה משילוב של שתי מילים: forāminis פירושו "חור", ferre פירושו "נושא", וביחד: נושא חורים, או מחורר. הבחירה בצירוף הזה באה ממראה השלד שלהם שמחורר בהרבה נקבים זעירים. גם השם העברי התייחס למאפיין הזה, ובחר לקרוא להם חוריריות. הֲיָדַאטָה? לפעמים ביו-אינדיקטורים מוסרים מידע חיוני מידי מאירוע שרק קרה. למשל, באוקטובר 2019 דלף נפט גולמי לים האדום, והטריד מאד את האקולוגים שרצו לדעת את השפעותיו. הפעם "גוייס" זואופלנקטון מזערי שנמצא במים. הוא אגר ברקמותיו 6 רכיבים רעילים שמקורם בנפט והראה שימים אחדים אחרי הנפט כבר חדר לראש שרשרת המזון [6].

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

אתר

אל תפספסו אף סיפור