לתמחר שונית | מגזין שוניות אילת

Vibrant coral reef teems with schools of bright orange fish in clear blue water. צילמה: שי אורון מה לשונית ולמדור הכלכלה? איך מכמתים ערך כלכלי של טבע? איך פורטים טבע פראי לשטרות כדי שנדע מה התועלת הכלכלית שלו לאדם? לטבע הרי לא משתלשל תג מחיר מאחור, וסביבה טבעית לא נסחרת בבורסה. ניקח את שוניות האלמוגים של מפרץ אילת כדוגמא - ההנאה ששואבים ממראה המים התכולים, חדוות הצלילה, השאיפה המתפעמת מהנוף המדברי, הרוגע שהוא משרה, איך מכניסים תועלות כאלה לטבלת אקסל יבשושית? ובכן, קל זה לא, אבל אפשר לנסות, מה אפשר? חובה לנסות, כי שוניות מפרץ אילת עומדות היום מול שרשרת איומים רצינית שמסכנת את בריאותן. אפילו שונית האלמוגים העמידה בעולם הראתה ניצני הלבנה בקיץ 2024. וכשיושבים מקבלי החלטות ודנים בהקמת נמל תעלה במפרץ, או בהגדלת כמות שינוע הנפט בנמל קצא"א, החלטות שעלולות לגרום נזק בלתי הפיך לשוניות, חשוב לבוא אליהם עם מספרים. בטבלת ה"בעד ונגד" בסוגיית בנייה על קו החוף או הגדלת התאורה בטיילת (שוב, פעולות שמזיקות באופן ישיר לאלמוגים) חייבות להופיע שורות שמוכיחות עד כמה השונית קריטית לציבור הרחב, ולא רק מטעמי התפעלות מהנוף. כמות הרווחים הכלכליים הבלתי-נראים שטומנות שוניות האלמוגים בחובן עשויה להפתיע. רק אם נכניס אותם לשיקולים, אפשר יהיה לייצר איזון הכרחי בין פיתוח ושימור. ההנאה ששואבים ממראה המים התכולים, חדוות הצלילה, השאיפה המתפעמת מהנוף המדברי, הרוגע שהוא משרה, איך מכניסים תועלות כאלה לטבלת אקסל יבשושית? ובכן, קל זה לא, אבל אפשר לנסות, מה אפשר? חובה לנסות, כי שוניות מפרץ אילת עומדות היום מול שרשרת איומים רצינית שמסכנת את בריאותן כמה זה עולה לנו? הניסיון לאמוד ערך של טבע לא חדש. הוא מתיישב על תת-תחום בכלכלה שנקרא "כלכלה סביבתית", שנוסד כדי לייצר חיבור בין הסביבה הטבעית לניתוחים כלכליים. שמירת טבע היום כוללת בתוכה גם את למידת ערכו הכלכלי והתועלתי של האתר שאתה מנסה להציל או לשמר. איך אמר הכלכלן דויד פירס ז"ל ? "אם אתה רוצה לפעול למען הסביבה, אל תחבק עץ, חבק כלכלן". המאסטרנטית עפרי מנה מהפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון יצאה "לחבק כלכלן" ולשערך את שווי שוניות אילת [1]. בהנחיית פרופ' אופיר רובין ויחד עם פרופ' עדו בר-זאב ושותפים נוספים, הם ערכו סקר בקרב למעלה מאלף ישראלים – חלקם מבקרים בשמורת האלמוגים באילת, וחלקם נמנים על מדגם מייצג של הציבור בישראל - נשים וגברים, יהודים ולא יהודים, דתיים-וחילונים, משכילים אקדמית ושאינם וכו'. כיוון שלא מוצמד מחיר שוק לשונית אלמוגים, שאלו החוקרים כלים כלכליים מוכרים שיכולים להעריך את תרומת הטבע: "ערכי שימוש" "וערכי אי-שימוש". ערכי שימוש נגזרים מתועלת ישירה שמרוויחים ממשאב הטבע, כמו תיירות, פנאי, זמן רביצה בשמש. "ערכי אי-שימוש" לא תלויים בשימוש פעיל של כאן ועכשיו. הם כוללים את האפשרות שיש לי לבקר בשוניות האלמוגים בעתיד, את הפוטנציאל להביא את הדורות הבאים לשזוף עיניים ולטבול במים, ואת ערך הקיום עצמו – זאת אומרת הערך שאנשים נותנים לעצם קיומו של האוצר הטבעי, גם אם הם לא מנצלים אותו. עכשיו נשאלת השאלה איך מודדים את ערכי השימוש והאי-שימוש? שיטת מדידה ראשונה לערכי שימוש היא "עלות הגעה", או סך הוצאות המבקרים שהושקעו כדי להגיע ולשהות בשמורת האלמוגים – הנסיעה, הלינה, המזון, הציוד, זמן השהות שמתגלם בשעות עבודה ועוד – הערכת מינימום שהם מוכנים לשלם כדי ליהנות מהשוניות. שיטת מדידה נוספת היא "הערכה מותנית", שיטה שאומדת את נכונות הציבור לשלם מכיסם עבור הגנה ושימור שונית האלמוגים, גם ללא שימוש בהן. בשיטה זו מקבלים המשתתפים סקרים ובהם שלושה תרחישים היפותטיים: תרחיש של "עסקים כרגיל" – לא נוגעים ונותנים לטבע להמשיך ולהידרדר (אנחנו כבר מכירים את הנעשה בשוניות העולם, ויודעים לאן זה הולך) תרחיש "שימור" – עצירת הידרדרות השונית והשארתה במצבה. תרחיש "שיפור", הרחבה והעמקה של פעולות לשימור ושיפור מצב השונית. הנסקרים מצדם, היו צריכים להגיד כמה כסף הם מוכנים להשקיע בקרן (דמיונית) שנקראת "אילת כחולה", כדי לעבור משלב לשלב בסולם התרחישים, ומה הסיבה לתרומה או לאי-התרומה שלהם. כך יכלו החוקרים לקחת בחשבון גם את ערכי ההורשה לדורות הבאים או את ערך הקיום, שלא מתבטאים ישירות בהוצאות דה-פקטו. Vibrant coral reef teeming with small fish and sun rays piercing blue ocean water. הדמיה גרפית של שלושת תרחישי המחקר שיצרו החוקרים באמצעות בינה מלאכותית, מתוך המאמר ב"אקולוגיה וסביבה" [1] Scuba diver observes colorful coral reef with schooling orange fish in clear blue water. לא פשוט להכניס חדוות צלילה לטבלת אקסל. צולל בשונית, צילמה: שי אורון מה גילו החוקרים? התוצאות הצביעו על נכונות גדולה לתמוך כלכלית בפעולות למען השונית. בקרב מבקרי השמורה, ההערכה הממוצעת של הסכום שמוכן משק בית להוציא עמדה על 154.8 ש"ח. גם בקרב כלל הציבור, כלומר גם מי שלא מבקר בפועל בשמורת האלמוגים, הנכונות הממוצעת הייתה גבוהה יחסית: 104.4 ש"ח למשק בית. החוקרים ראו שהנוכחות הפיזית בשונית האלמוגים, מייצרת שייכות ורצון גבוה יותר לתרום. לצד זה הממוצע בקרב הציבור הרחב היה נאה לכל הדעות, והדגים נכונות להשקעה לטובת שימור השוניות – גם אצל מי שלא צולל, משנרקל או מתארח בעצמו. מסר בין-דורי מה הייתה המוטיבציה הגדולה ביותר לתרום? מתברר שהרצון להוריש טבע לדורות הבאים היה הדומיננטי ביותר. הציבור הדגיש הרבה יותר את הרצון שהשונית תישמר לילדיו ולנכדיו מאשר את האינטרס המיידי של הנאה מביקור בשונית. הנתון קשור באופי המקום שבו אנחנו חיים - במדינה שבה שיעור הפריון גבוה וערך חיי המשפחה נמצא בראש סדר העדיפויות, ערך ההורשה וההעברה הבין-דורית מקבל מקום של כבוד. עוד נתון מעניין: התמיכה בשמירה על שוניות האלמוגים הייתה גורפת, חצתה גבולות אידיאולוגיים ודמוגרפיים – נשים וגברים, חילונים ודתיים, אקדמאים ונטולי השכלה, ימין ושמאל וכו'. ועוד משהו עורר מחשבה: הפעילות היחידה שהשפיעה על רצון האנשים לתרום למען השוניות הייתה שופינג, קניות - ולא בכיוון החיובי. מי שחווית הקניות היא חלק מהותי מתכלית ביקורו באילת, היה מוכן לשלם פחות עבור שימור השוניות. וכאן מגיעה השורה התחתונה – אז כמה שווה לנו השונית בשנה? אתם יושבים? שווי השונית באילת – לכל המשתמשים הישירים והלא-ישירים כאחד – עומד על כ-326.8 מיליון שקלים בשנה. לנקיבת הסכום חשיבות גדולה מאד בקונפליקטים שבין טבע לפיתוח. עכשיו כשמסתכלים על ההסכם להעברת נפט במפרץ אילת דרך צינור קצא"א שאמור להכניס לקופת המדינה, לפחות לפי ערך שננקב בעיתונות, כ-42 מיליון שקלים בשנה, סכום המהווה כשמינית משווי השונית שלנו, הדברים נראים אחרת. מה עוד שהצעד הזה מאיים לפגוע בשוניות האלמוגים, ולכן המאזניים נוטות לצד השני. כשהציגה מנה לראשונה את ממצאי המחקר, ונקבה את הסכום המפורש - תוך הבהרה שמדובר בהערכה שמרנית מינימלית - קריאות הביניים לא איחרו לבוא. אחד מאנשי הסביבה המוכרים בישראל אפילו אמר שאסור, בשום אופן, שהמספר יצא מהחדר. A busy shopping mall interior with people walking, stores, and a central jewelry display. חיבה לקניות שינתה את התמונה. קניון מול הים, צילם: ד"ר אבישי טייכר עוד נתון: "קניון מול הים", הקניון הוותיק שממשיך להקיא מקרבו אנשים עם שקיות, הרוויח כ-86 מיליון שקלים בשנה –עדיין פחות ממחצית מהערך הכולל של השונית. השוואות אלה ממחישות עד כמה השונית מהווה נכס כלכלי משמעותי בהרבה ממקורות הכנסה שחשבנו שהם הרבה יותר דומיננטיים. במילים אחרות, מה שנראה לאחרים בציבור הפסד הכנסה דרמטי – הפסד כסף מנפט, או טיילת חדשה ומוארת שלא תיבנה - קטן בהרבה מהרווח שכבר מגלמים ערכי הטבע בשונית. כיוון שהעם אמר את דברו, קובעי המדיניות יכולים להניח שהשקעה בשמירה על השונית נתמכת באופן רחב בציבור. שיקולים כלכליים בלתי נראים לכאורה, צריכים להיכלל בהחלטות התכנון הלאומיות ועלות אי-שמירתה עלולה להיות גבוהה ומכופלת מפרויקטים מסחריים. מה הייתה המוטיבציה הגדולה ביותר לתרום למען שוניות אילת? הרצון להוריש טבע לדורות הבאים. הציבור הדגיש הרבה יותר את הרצון שהשונית תישמר לילדיו ולנכדיו מאת האינטרס המיידי של הנאה מביקור בשונית. הנתון כמובן קשור באופי המקום שבו אנחנו חיים. על שוניות וסנוניות כשהציגה מנה לראשונה את ממצאי המחקר באחד ממושבי הוועידה השנתית ה-53 למדע וסביבה, ונקבה את הסכום המפורש, תוך הבהרה שמדובר בהערכה שמרנית מינימלית, קריאות ביניים לא איחרו לבוא. אחד מאנשי הסביבה המוכרים בישראל אפילו אמר - חצי בהומור, חצי ברצינות - שאסור בשום אופן שהמספר יצא מהחדר. יושבי האולם הרגישו שהמספר מבטא הערכת חסר משמעותית ביחס לתועלת האמיתית של שוניות האלמוגים לאילת ולציבור הישראלי. מנה הסבירה שהחוקרים לא כללו את כל המרכיבים הכרוכים בשווי השונית. למשל, בכלכלה סביבתית "ערכי שימוש" נחלקים לשניים: ערכי שימוש ישירים שהזכרנו, כמו בילוי וצלילה, וערכי שימוש עקיפים שאותם לא חישבו מנה ושותפיה. ערכי שימוש עקיפים הם למשל השירותים האקולוגיים שהשונית מספקת, כמו הגנה על קו החוף, שמירה על מגוון ביולוגי, קיבוע פחמן, וויסות אקלים וכדומה [2]. אין ספק ששירותים אלה כל-כך קריטיים לחיינו, שאפילו קשה לדמיין לגשת אליהם במספרים, אבל צריך. מחקרים מקבילים בעולם מראים שדווקא השירותים שקשה לכמת, וקשה אפילו למדוד, הם השירותים החיוניים ביותר לכלכלה העולמית. אחד המאמרים המכוננים בתחום הוא מאמר שהתפרסם בשנת 1997, שהראה לראשונה את התלות הכלכלית המוחלטת של האנושות בשירותים אקולוגיים עלומים כמו ייצור חמצן, בקרת אקלים, בקרת מחלות, [3]ייצור אדמה, והגנה חופית. בשנת 2005 הצטרף אליו דו"ח מקיף של האו"ם, "הערכת המילניום של המערכות האקולוגיות", שגם הראה תלות כלכלית מוחלטת של מדינות העולם בשירותים החינמיים שהטבע מעניק להן [4]. כך שהשיטות הפשוטות והזמינות להערכת שווי כלכלי כיום - כמו שאלון שמבקש מאנשים להעריך כמה נראה להם שווה השונית, וכמה יהיו מוכנים להשקיע למענה - אולי מייצרות תג מחיר ראשוני לצאת ממנו לדרך, אבל הן כנראה רחוקות מאוד מלהפנים את כלל התועלות הכלכליות של השונית לציבור הישראלי. תחשבו רגע הכי רחוק והכי שחור: מה הרס של השונית המקומית שלנו יעשה למותג התיירותי של אילת? זו סוגייה שקשה מאוד לכמת לכסף, כמו גם הערך העצום של השונית להגנה על התשתיות החופיות מפני סערות. בל נשכח שהחוקרים ציינו בעצמם, שפעילות המחקר שמתבצעת אל מול שוניות האלמוגים במכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת ובמוסדות מחקר אחרים, לא נלקחה בחשבון, והתיירים הזרים שמגיעים לישראל גם "לא נספרו". דו"ח של UNEP (תוכנית הסביבה של האו״ם) וארגון PERSGA שפורסם לפני כמה שנים, העריך את ההכנסה השנתית מתיירות הקשורה בשוניות האלמוגים בכל אזור ים סוף, כולל ישראל, בכ־12 מיליארד דולר [5]. וודאי ניתן לעשות תחשיב על ישראל עצמה והערך יעלה מעצמו. נזכיר שהמחקר הישראלי הזה הוא רק סנונית ראשונה בגל מחקרים שעוד יבוא, יחדד עוד את תג המחיר, ומן הסתם יעלה אותו מעלה. במאמר שכתבו מנה, רובין ובר-זאב, דן במחקר ופורסם בנובמבר 25' בכתב העת "אקולוגיה וסביבה", נכתב -"במובן זה, ההערכות כאן אינן מייצגות חישובים לערכים נוספים, ולכן יש לראותן כאומדן התחלתי לטובת גיבוש מדיניות ציבורית הרואה בערכי טבע חלק מהותי בתכנון לאומי ארוך-טווח". עכשיו צריך להתחיל להתניע. הֲיָדַעְתָּ? אחד הממצאים המעניינים במחקר היה המניע המרכזי לאי-תרומה למען שוניות אילת – וזו מחאה על עצם הצורך בתשלום, מתוך תפיסה שזהו תפקידה של המדינה. זאת אומרת שסרבני התרומה לא הפחיתו בערך השונית, אלא לא הבינו למה הם צריכים לשלם. העלו נקודה. הֲיָדַאטָה? דו”ח בינלאומי העריך שכלל שוניות האלמוגים בעולם מפנקות אותנו בשירותים אקולוגיים בשווי של 2.7 טריליון דולר בשנה - מתוכם כ־36 מיליארד דולר מפרנסות תיירות. 6

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

מידע

אל תפספסו אף סיפור