משחק עכור | מגזין שוניות אילת

Sunlight filters through clear turquoise water over vibrant green seagrass. הנהנות העיקריות: אצות בחוף הצפוני, צילמה: שי אורון אקורד הסיום באחד מימי ספטמבר של שנת 2008 הבחינו נופשי מלון הצופה על חופי אילת, בעצם מתכתי בלתי מזוהה המתרומם מתוך המים. הוא נמשה החוצה לאטו כשהוא נוטף מים עכורים וסוחב אחריו שובל דביק של חומר ירקרק. חדי הראייה קלטו מיד שמדובר בכלוב עגול גדול ממדים, מה שהם כנראה לא קלטו הוא שאירוע דרמטי מתרחש ממש לנגד עיניהם. כלוב המתכת הגדול היה אחרון כלובי הדגים של חוות חקלאות ימית לגידול דגי דניס. 17 שנים אחרי הקמתה, בתום מאבק ציבורי ומשפטי ארוך, הוצאו כלובי דגים מהמים לבלי שוב. ימיה המפוארים של החווה - אלפי טון דגים בשנה היא הניבה בשיאה – נשארו זיכרון מתוק בפה של חובבי פילה דניס וזיכרון מר עבור אנשי טבע וים. מה הסיפור? למה היה צורך במאבק? כולה דגים שמגדלים בים, ממש כמו שדגים אחרים גדלים בים האילתי. אנשים מקבלים את מנת חלבון הדג שלהם, הדגים הטבעיים חיים לצידם, וכולם מבסוטים. איפה הבעיה? אז מסתבר שיש בעיה והיא לא עוד מכה קלה בסנפיר. זו תקלה שמערערת את כל האיזון האקולוגי העדין של מפרץ אילת, ומסכנת את שונית האלמוגים היפיפייה ואת שאר יצורי הים. מפרץ אילת ייחודי לא רק בטבע הפראי והיפהפה שלו. אזור המפרץ הוא אזור אוליגוטרופי, מה שאומר שבאופן טבעי הוא עני בנוטריינטים. למה? כי הוא מוקף בסביבה מדברית ומבודד גיאוגרפית ואין נחלים גדולים או נהרות שמזרימים אליו נוטריינטים מהיבשה, כפי שנחלים ונהרות נוהגים לעשות Aerial view of multiple circular fish farm pens floating in deep blue ocean water. כולה דגים שגדלים בים? לא ממש. כלובי הדגים בחוף הצפוני, צילם: רני עמיר נוטריינטים? נוט נתחיל מההתחלה: בדיוק כמונו, שאחרי סעודה אנחנו פונים לחדר קטן לפנות פסולת מיותרת מהגוף, גם הדגים, שהואכלו בנדיבות, מפרישים צואה ואמוניה - רק שאצלם זה מתבצע בתוך הים. אם אתם מגדלי הדגים, הים פותר לכם את עניין הניקיון – חסל סדר תורנויות פינוי שאריות מזון והפרשות דגים. אבל כמו בחיים – בעיות לא נעלמות רק כי טאטאנו אותן למקום אחר. חומרי הפסולת, בעיקר תרכובות חנקן, או למעשה – דשן, שוקעים במים, ונערמים בקרקעית הים. אל דאגה, לא ניכנס לשיעור כימיה למתקדמים, רק נאמר שתרכובות חנקן משתייכות לקבוצת גג אחת שנקראת "נוטריינטים". מי עוד בקבוצה? זרחן וברזל ועוד מינרלים, חומצות אמינו וכו'. המילה נוטריינטים נולדה משורש לטיני שמשמעו "להזין", ונוטריינטים הם חומרי הזנה שחיוניים לצמיחה והתפתחות של יצורים חיים. גם האדם גדל ומתפתח בזכות נוטריינטים. עד כאן הכל נשמע יופי, בזכות הכלובים יש לנו גם דגי דניס וגם הזנה ליצורי הים. ובכן, נוט. מפרץ אילת ייחודי לא רק בטבע הפראי והיפהפה שלו, אלא גם במאפיינים שלו. אזור המפרץ עני בנוטריינטים באופן טבעי. הים האדום הוא מה שמכונה "מדבר כחול" - ים דל בנוטריינטים, וכל המערכת האקולוגית שפועמת בו מותאמת למצב הזה. למה בעצם הוא דל בנוטריינטים? כי מפרץ אילת מוקף בסביבה מדברית ומבודד גיאוגרפית, ואין נחלים גדולים או נהרות שמזרימים אליו נוטריינטים מהיבשה, כפי שנחלים ונהרות נוהגים לעשות. מפעם לפעם יש שיטפון שמסיע חומרים לא רצויים כאלה, אבל הוא כמובן מוגבל בזמן ובתדירות. בקיצור, נוטריינטים? לא בבית ספרנו. כשנוטריינטים מגיעים למפרץ אילת, האצות שבמים גדלות בקצב מסחרר. הבעיה שזה בא על חשבון האלמוג: הן משגשגות, המים עכורים, אין מספיק אור, לאלמוג אין אנרגיה והסיפור הזה לא ייגמר טוב, לא לאלמוג ולא לכל השונית שהוא מתחזק. פריחה מעוכרת דלות הנוטריינטים יוצרת ים צלול מאד. למה? כי נוטריינטים הם חומרי דשן שמזינים אצות ופיטופלנקטון (צמחים מיקרוסקופיים) וכשלאחרונים מוצע בופה הזנה בים הם מתרבים ומשגשגים והים הופך עכור וירקרק. כשנוטריינטים לא נמצאים, הבופה סגור, החבר'ה שאוכלים ממנו לא משגשגים מעבר למצב הטבעי והמים צלולים. הדלות הזאת היא תנאי בסיסי עבור האייקון של מפרץ אילת - האלמוג. אלמוגים צריכים את המים שלהם צלולים, כי הם מנהלים שת"פ מצליח עם עולם הצומח, וחלקם בהסכם מחייב לוקיישן עם אספקת אור. במסגרת השת"פ האלמוג מארח ברקמתו אצות שיתופיות זעירות, והן דואגות לספק לו אנרגיה בעזרת פוטוסינתזה. בשביל פוטוסינתזה צריך אור וכמובן מים צלולים שיאפשרו לקרני השמש לחדור פנימה. כשנוטריינטים לא רצויים מגיעים למפרץ אילת, האצות שחיות במים הפתוחים – לא אלה המיקרוסקופיות שמתארחות בתוכו – גדלות בקצב מסחרר. הבעיה שזה בא על חשבון האלמוג: האצות משגשגות במים, המים עכורים, אין מספיק אור, לאלמוג אין אנרגיה והסיפור הזה לא ייגמר טוב, לא לאלמוג ולא לכל השוניות שהוא מתחזק. Vibrant coral reef underwater below a coastal landscape with buildings and mountains. מים צלולים וים דל בנוטריינטים קריטיים לאלמוגים, אינפוגרפיקה: שי אורון אחרי שהבנו את חשיבות עוני הנוטריינטים, אפשר להבין את צרת כלובי הדגים. זוכרים את הפרשות הדגים שעורמות נוטריינטים בקרקעית? אתם בטח חושבים לעצמכם, בסדר, גם דגים שגדלים באופן טבעי מפנים פסולת מהגוף, מה זה משנה? אבל אי אפשר להשוות את הפרשות הדגים הפזורים ספורדית בים, לאלפי טונות של דגים שגדלים בצפיפות גדולה, מוזנים באלפי טונות של חנקן כל שנה וחדרי השירותים שלהם מרוכזים במקום מצומצם יחסית בים. מחקר שבדק את הפיטופלנקטון וריכוזי הנוטריינטים בסביבת כלובי הדגים בשנות השיא האחרונות של החווה ולאחריהן, הראה שאכן נמצאה העשרה מקומית של חנקן וזרחן יחד עם שפע של פיטופלנקטון [1]. במחקר אחר ניסו חוקרים להבין מה קורה לאלמוגים בעקבות הנוטריינטים ש"פרגנו" כלובי הדגים, והם העבירו מושבות של אלמוג האבן שיחן (סטילופורה) לאזור החווה ולתחנת ביקורת. הם גילו שיש מחיר להעשרה הנוטריינטית ומי שבעיקר שילמו אותו היו הלארוות, "תינוקות" האלמוג שהתקשו לשרוד ולהתבסס, ומספרן התמעט. בנוסף, מושבות צעירות של מינים רגישים לא צמחו כמצופה והשפעת זיהום הנוטריינטים בים הגיעה רחוק משחשבו [2]. חשוב לומר: מינים מסוימים אחרים של אלמוגים הראו שינויים אחרים בגדילה, שינויים חיוביים לכאורה, אבל צריך להבין - כל שינוי מהדפוס הטבעי ומשיווי המשקל בשונית עלול להדאיג. מה גם שהשפעת נוטריינטים על רביית אלמוגים וגדילתם כבר נחקרה, בלי קשר לכלובי הדגים. בעקבות נוטריינטים נצפו במינים שונים שיבושי רבייה, השלד הגירני נחלש, העמידות האקלימית נפגעה ועוד ועוד שינויים ותחלואים לא רצויים. A pink branching coral stands alone on a sandy ocean floor. פחות לארוות הופקו, פחות לארוות התבססו. אלמוג מסוג סטילופורה, צילמה: שי אורון הוצאת הכלובים מהים הייתה בשורה טובה לטבע הימי והוכיחה את עצמה. תוכנית הניטור שמפעיל המכון הבינאוניברסיטאי באילת, השוותה בין ריכוזי הנוטריינטים בתקופה שכלובי הדגים היו באילת לתקופה שאחרי הוצאתם מהים. מסתבר, שבעקבות ההוצאה צנחו ריכוזי הנוטריינטים, כש"המצטיינת" הראשית הייתה האמוניה, או בלשון הדו"ח "ריכוזי השנים האחרונות נמוכים בהשוואה לערכים הגבוהים אשר נמדדו לפני 2008" (שנת הוצאת הכלובים). בדו"ח של שנת 2009 נכתב כי "מידת ההעשרה באזור החוף הצפוני בכלל וכלובי הדגים בפרט ירדה משמעותית בשנתיים האחרונות". כן נאמר שהנזק שנגרם לים לא נבע רק מחדרי השירותים של הדגים, היו עוד סיבות רבות ומגוונות לזיהום המים ולרמות הנוטריינטים הגבוהות. ועדיין להוצאת כלובי הדגים הייתה השפעה חיובית עצומה, גם על מרבדי עשב הים והקרקעית החולית [3]. "אם יש כאן בשורה טובה באירוע זו המודעות הגדלה לחשיבות שוניות האלמוגים. אם פעם הוזרמו שפכים עירוניים מהעיר אילת ישירות לים – כן, כן, הזרימו שפכים ישירות לים, בשנות ה־90 הוחלט להפסיק את ההזרמה. אבל הנוטריינטים איכשהו מוצאים את דרכם למי הים". Underwater scene with vibrant green seagrass, a small fish, and a large dark coral structure. מושפעים גם הם מהנוטריינטים. מרבדי עשב הים וחברים, צילמה: שי אורון שינויים בהרגלי הזליגה הבעיה היא שגם אחרי הוצאת כלובי הדגים, נוטריינטים ממשיכים לזלוג למפרץ אילת, לחלק גדול מהזרמתם קשור האדם. קחו למשל את מפעל ההתפלה "סבחה" שליד אילת. איך זה עובד? מי הים נשאבים בעיקר בעזרת קידוחים, ובתהליך מפרידים את המים מהמלחים, הכימיקלים, החומרים האורגניים ו – נכון - הנוטריינטים. מה עושים עם הפסולת, תוצר הלוואי של ההתפלה? מזרימים לים. תוסיפו לזה את תעלת "הקינט", תעלה שהוקמה במקור כדי לשמש כתעלת ניקוז לשיטפונות וכיום משמשת כתעלת הזרמה למים שנפלטים ממפעלים, ואתם כבר מבינים מה זורם איתם. אם יש כאן בשורה טובה באירוע עוכר השמחה זו המודעות הגדלה לחשיבות שוניות האלמוגים והשירותים האקולוגיים שהן מספקות. אם פעם הוזרמו שפכים עירוניים מהעיר אילת ישירות לים – כן, כן, הזרימו שפכים ישירות לים, ובשנות ה־90 הוחלט להפסיק את ההזרמה. אבל עדיין יש נוטריינטים מיותרים שמוצאים את דרכם למי הים. Industrial facility with many cylindrical tanks in a desert valley backed by mountains. תוצרי הלוואי מגיעים אל הים. מתקן ההתפלה סבחה, קרדיט: Wikimedia Commons, CC BY-SA 4.0 אם גשם חזק מפתיע את תושבי אילת, מים זורמים מהעיר אל הים תוך שהם אוספים לכלוך, לשלשת יונים, שמנים, חומר אורגני ודשנים מגינות נוי. במלונות שיושבים ממש בסמוך לים ומתהדרים בגינות מפוארות, מי ההשקיה המועשרים בדישון מחלחלים למי התהום שממש במגע עם מי מפרץ אילת. ולא הזכרנו תופעה טבעית שמתרחשת בחורפים מסוימים, ערבול חורפי טבעי. המים העליונים, הקרובים לפני השטח חמים בקיץ ולכן הם מופרדים מהמים הקרים של העומק. אבל כשמגיע החורף המים העליונים מתקררים, ואז ההפרדה ממי העומק הקרים נעלמת, ומי העומק העשירים בנוטריינטים עולים ומתערבבים עם המים הרדודים, מה שמעלה נוטריינטים מהקרקעית אל פני השטח. מדובר בתהליך טבעי ובריא, אבל בתוספת הנוטריינטים שהתנחלו באופן לא טבעי, גם ערבול כזה עלול להוביל לפריחות אצות ולהחמרת הפגיעה בשונית. חקלאות ביבשה, גידול דגים ביבשה, התפלה ועוד – כולם יכולים בהחלט להתקיים – כל עוד הם חיים בשלום לצד שוניות אילת והטבע הרגיש במפרץ. פעילויות תעשייתיות כמו אלה חייבות להתבסס על תהליכים סגורים, כאלה שמטפלים בפסולת שלהם בתחום היבשה, ולא זורקים את הבעיות לים בתקווה שהוא יפתור אותן. מערכת מפרץ אילת רגישה ולכן חשוב לקיים ניטור רציף, רגולציה קפדנית שאוכפת את הזרמת הנוטריינטים והגנה מערכתית כוללת על אחת השוניות הייחודיות בעולם. הֲיָדַעְתָּ? מי שלימדו הרבה על רמות הנוטריינטים הגבוהות בסביבת כלובי הדגים בשנים שאחרי הוצאתם, היו יצורים ימיים מיקרוסקופיים שנקראים חוריריות (פורהמניפרה). הם חיים בקרקעית הים ומטמיעים בתוך השלד שלהם יסודות כימיים ממי הים. מבלי שהתכוונו הם "מקליטים" את התנאים הסביבתיים לאורך זמן [4]. הֲיָדַאטָה? מה סיפרו החוריריות לחוקרים על המצב הכימי בסביבת כלובי דגים? שנוטריינטים הגיעו כדי להישאר. ריכוז האבץ חזר לרמות הנורמליות רק 3 שנים אחרי הוצאת הכלובים. רמות הנחושת היו גבוהות פי 4 באזור הכלובים, ורמות הזרחן שירדו משמעותית הראו עליות במהלך השנים – כנראה בגלל שחרור הדרגתי שלהם מהחומרים שיושבים בקרקעית.

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

מידע

אל תפספסו אף סיפור