קריסת מערכות | מגזין שוניות אילת

את קיץ 2023 אנשי הסביבה בפלורידה יתקשו לשכוח. גם המבקרים שחזרו לצלול או לשנרקל באחת משוניות האלמוגים המרהיבות בעולם – 560 קילומטרים של ספארי צבעוני מעשה ידי הטבע – שפשפו עיניים כדי להאמין למראות. חלום הבלהות של אוהבי הים הפך למציאות: הצבע החי של השונית דהה, אלמוגי השונית נצבעו לבן, ומרבדי אצות ירוקות מכסים את גן העדן הססגוני. השונית השלישית בגודלה בעולם, שוקקת חיים וצבע, נפגעה אנושות. אין חלק שלא ספג את המכה. באזורים מסוימים של שוניות פלורידה התגלתה תמותה של 100 אחוזים בקרב האלמוגים. גם "משתלות" הענק של אלמוגים צעירים שהקימו חוקרים בתוך הים - הכול כדי להבטיח את הדור הבא של האלמוגים - "נבלו" בגל החום הכבד. אם מכנים את שוניות האלמוגים "יערות הגשם של הים", אפשר לומר ששריפה גדולה משתוללת ביער. 2023 הייתה שנת "אל-ניניו" ("הילד") - תופעה אקלימית שחוזרת כל כמה שנים ומחממת באופן חריג את מי הים. החבר'ה בפלורידה מכירים טוב את הילד, זו לא הפעם הראשונה, אבל גם הם לא ציפו להתחממות כזאת: טמפרטורת מי הים זינקה לשיאים חסרי תקדים - לפעמים טיפסה ל- 34 מעלות ויותר. הטרללת האקלימית לא מיהרה לעזוב – גל החום הימי התחיל מאמצע יוני ונמשך עד אוקטובר. כך מצאו את עצמם האלמוגים מתבשלים על חום גבוה למשך זמן ארוך במיוחד. אנשי הסביבה המקומיים, שלא יכלו להזיע בשקט מול האסון האקולוגי, יצאו במבצע חילוץ מרשים שמטרתו להציל 5,000 אלמוגים ממי האוקיינוס החמים, ולהעביר אותם למקררי מעבדות המכון האוקיאנוגרפי במקום. האלמוגים הושבו בשלום לים כעבור ארבעה חודשים, והמבצע השאפתני היקר הוכתר כהצלחה. הבעיה היא שכולנו מבינים שמבצע כזה לא יוכל לצאת לפועל בכל פעם שהאקלים משתולל, והוא משתולל. Vibrant coral reef flourishing underwater with sunlight streaming through the blue water. 560 קילומטרים של ספארי צבעוני. שונית האלמוגים בפלורידה בימים טובים יותר, קרדיט: National Park Service, Public Domain חרבּו דרבּו האירוע החמור שגרם הרס לשונית - הגדול ביותר שנרשם אי פעם - לא בלעדי לשוניות פלורידה. שונית המחסום באוסטרליה, אייקונית השוניות בעולם, רחוקה מאד מלהיות מה שהייתה. כבר שנים שקילומטרים של אלמוגים חסרי חיים מעציבים משנרקלים שבאו לראות את הפלא. אותו קיץ לוהט היה השיא. בין החודשים דצמבר 2023 לפברואר 2024 מי הים "בערו", וכ-80 אחוזים מהשוניות הראו סימני "הלבנה" - תופעה קטלנית באלמוגים, שמיד נבין מהי. בחלק מהמושבות הגיע שיעור התמותה של אלמוגים מסוג שיטית – אלמוגי אבן שכיחים שבונים את השונית – ל-90 אחוזים (!), סף הכחדה. נתונים דומים הגיעו גם משוניות האיים המלדיביים, מקסיקו, בליז, האוקיינוס ההודי ועוד ועוד, התוצאה: חורבן חלקים נרחבים מהשוניות. לאחרונה, כשניסו להעריך את הנזקים המצטברים מאותו קיץ לוהט ובלתי נגמר, התגלתה תמונה קודרת: יותר משמונים אחוזים מהשוניות נפגעו ברחבי העולם בלפחות 83 מדינות. הבשורה קשה לא רק למשנרקלים וחובבי ספורט ימי. כחצי מיליארד איש בעולם ניזונים ומתפרנסים משוניות האלמוגים - ה"רוטשילד" של הים, אחת המערכות האקולוגיות הנדיבות ביותר לאדם. למאמר על השונית הרדודה. האסון הסביבתי לא נעצר באותו קיץ מהביל. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומו של אותו אירוע הלבנה גלובאלי שמצטרף לרשימה מפוקפקת של שלושה אירועים גדולים קודמים. הלב נחמץ כשקילומטרים של לבן מקבלים את פניך בשונית אלמוגים, שהייתה עד לא מזמן עולם פנטסטי צבעוני. זה לבן על לבן [1-2]. Underwater scene showing widespread white, bleached coral, indicating environmental stress. כשקילומטרים של לבן מקבלים את פניך, הלב נחמץ. הלבנה בשונית המחסום, צילום: J. Roff, Wikimedia, licensed under CC BY-SA 3.0 אובדי אצות אז מה זה בעצם הלבן הזה? הסוף של אחד הסיפורים היפים והחשובים בשונית: מערכת היחסים הפורה בין האלמוג לאצות השיתופיות. אלמוג האבן שאתם מכירים כמבנה אבן כדורי או שיח מלא ענפים, הוא בעצם יצור חי הבונה את השונית. הוא לא עושה את זה לבד - בכל סנטימטר רבוע ברקמת האלמוג, מצטופפות מיליוני זוֹאוֹקְסנְטֶלות, אצות זעירות שמקיימות את החלק שלהן בסימביוזה: הן מספקות לו את האנרגיה שהוא צריך לבנייה ולקיום עם תוצרי הפוטוסינתזה שהן "מבשלות". בתמורה הן נהנות מקורת גג ומשירותי הגנה תחת אבטחת האלמוג. מה קורה כשמי הים מתחממים? הקשר היפה והחיוני הזה ניתק. האלמוג פולט אותן מתוכו, והוא לא יכול ליהנות עוד משירותי הבישול שלהן. הזואוקסנטלות מספקות לו בערך 90 אחוזים מהאנרגיה שהוא צורך, כך שבלעדיהן הוא נכנס למצוקה גדולה, סוג של צום. הסיבה שהוא לובש לבן היא כי האצות הן גם ספקיות הצבע שלו, הן הלכו - הלך הפיגמנט. מתי זה קורה? הלבנת אלמוגים נגרמת בדרך כלל מעלייה של מעלה אחת או שתיים מעל טמפרטורת המקסימום הממוצעת בקיץ במקום מסוים. דמיינו את עצמכם רגע עם חום גוף של מעלה וחצי יותר - קשה להאמין שתלכו לבנות בניינים, להרחיב את המשפחה או לתחזק מאות יצורים שתלויים בכם. ברגע שהטמפרטורה חוצה את הסף המסוים לכל מין, מתחיל בהדרגה אירוע ההלבנה. מה קורה שם בדיוק בתוך רקמת האלמוג? עדיין לא יודעים, אבל כשהחום קיצוני, משהו במטבח משתבש והאצות מתחילות לייצר תוצרי לוואי מזיקים, רדיקלים חופשיים למשל. הצטברות שלהם בתוך רקמת האלמוג מזיקה לו ומסכנת אותו, והוא נכנס למצוקה. אז הוא מתחיל לנקוט בשורה של צעדים שיגרמו לאצות השיתופיות לעזוב את הבתים שלהן (ה"ואקואולות", יחידות האירוח: חללים קטנים בתוך תאי האלמוג) ולהיפלט החוצה. אין לו ברירה, הוא חייב לשמור על עצמו. התחממות מי הים היא לא דבר חדש, אבל בשנים האחרונות היא התעצמה באופן משמעותי, ואיתה גם תופעת ההלבנה. מה בעצם גורם להתחממות הדרמטית כל-כך במי הים? עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה שנגרמת בעיקר בגלל פעילות אנושית – פליטת גזי חממה בשריפת דלקים, כריתת יערות, גידול בקר ועוד. הפחמן הדו-חמצני שנפלט מכל אלה, נספג באוקיינוסים שניחנו בכושר ספיגה גבוה של חום, ולכן הם הראשונים שסובלים מההתחממות הגלובלית. בקיצור: טמפרטורת מי הים עולה, האצות הזעירות "משתבשות", האלמוג בסטרס, הוא פולט אותן אבל עדיין חי, צד לעצמו פלנקטון ומקווה לטוב. אם טמפרטורת המים תרד מספיק מהר, הוא יוכל להצטייד באצות חרוצות חדשות, אבל אם התנאים לא חזרו במהרה למצב המקורי, האלמוג ימות מרעב. תבינו, תמותה של אלמוגים לא מסתיימת במות האלמוגים בלבד. היא מסכנת את מאות ואלפי המינים שלא יכולים להתקיים ללא האלמוגים, ולאט לאט העיר הסואנת התת-ימית שהייתה סמל לחיים, מתחילה להיחרב. זו כבר לא תחזית שחורה של מדען פסימיסט שרוצה לבאס: בשלושים השנים האחרונות חרבו חצי משוניות העולם. האוקיינוסים הרותחים הם היום האיום הגלובאלי הגדול ביותר על שוניות האלמוגים, לפי התחזיות רובן צפויות להיכחד תוך 30-20 שנה. Microscopic view of numerous golden-brown spherical cells with a large clear circular bubble. מבשלות לו אוכל ונהנות מקורת גג ואבטחה. זואוקסנטלות תחת מיקרוסקופ, צילום: Liti Haramaty, Wikimedia Commons, CC BY 2.0 איזו החמצה עם עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, משתנה גם ההרכב הכימי של המים, מה שגורם לאוקיינוסים "להחמיץ". ההחמצה הזאת פוגעת ביכולת האלמוגים לבנות את מבני האבן שהם הבסיס של השונית ולכל החיים שסביבו [3]. לצד בישול על אש גבוהה, חוות השוניות לאורך השנים שלל הפרעות אחרות – שיטות דיג בעייתיות, זליגת חומרים מפוקפקים למים, הובלת נפט ודלק, זיהום אור וקול ועוד. עוד צרות האדם שחי בשכנות לשוניות ועסוק בפיתוח מתמיד, מזרים למים חומרים שלא אמורים להיות שם – קרם הגנה שמגן עליו בזמן שהוא משנרקל או פלסטיק שהוא שתה על החוף ומצטבר בקרקעית. לאלה מצטרפים מפעלים, נמלים ומתקני התפלה שיושבים קרוב לחוף, ואחראים להזרמת שלל חומרים כמו ביוב, דלק ונפט לשוניות האלמוגים ולפגוע בהן קשות. אוניות מטען עמוסות בנפט עלולות להרוס בבת אחת את היופי העשיר הזה שנבנה באלפי שנים. המציאות סיפקה המחשה מעציבה - בקיץ 2020 נתקעה אונייה יפנית בשוניות האלמוגים המרהיבות בחוף הדרום-מזרחי של מאוריציוס. יותר מאלף טונות של נפט דלפו ממנה. צילומי לוויין הראו את הנפט השחור צובע את מי הטורקיז המרהיבים שבתוכם חיים יצורי ים ייחודיים. במדינת האי הוכרז מצב חירום, התושבים התגייסו לעצור את פיזור הנפט, גופים ירוקים לחמו, אבל הנזק הבלתי הפיך נעשה. האסון הסביבתי החמור ביותר באי עוד מראה אותותיו גם בימים אלה. Satellite view of a complex coastal area with land, turquoise shallow waters, and coral reefs. קטסטרופה אקולוגית. דליפת השמן במאוריציוס, קרדיט: Copernicus Sentinel data (2020), ESA, CC BY-SA 3.0 IGO אחת הבעיות הגדולות שאורבות לשונית היא נוטריינטים, חומרי הזנה כמו זרחן וחנקן. על פניו הם נשמעים כמו דבר טוב לעולם – איזה יופי, חומרי הזנה! – אבל בפועל נוטריינטים הם לא בשורה טובה לאלמוגים. שונית האלמוגים מתאפיינת במיעוט נוטריינטים ובזכות זה מימיה צלולים, השמש חודרת פנימה והאצות השיתופיות יכולות לעבוד בשקט. הבעיה שחומרי ההזנה האלה מוצאים את הדרך להגיע בכל זאת למי השונית בעזרת שיטפונות, תעלות ניקוז, מפעלים, דליפות חומרים ועוד. למאמר "משחק עכור". Split view of vibrant coral reef underwater and a modern resort above the clear blue water. מים צלולים תלויים בים עני בחומרי הזנה, הפיתוח העירוני עלול להכניס אותם פנימה. איור: שי אורון עם כל הצער, לדייגים רבים ברחבי העולם יש חלק גדול במצב המדרדר של השוניות. רשתות גריפה שאמורות ללכוד בתוכן מינים שמעניינים את הדייגים, לא עושות איפה ואיפה וגורפות מכל הבא ליד – צבי ים, דולפינים, דגים נדירים. שיטה דיג בלתי חוקית בעליל שעדיין נמצאת בשימוש - על ידי אלה שחוק הוא לא לחם חוקם - היא דיג בעזרת חומרי נפץ. מדובר בשיטה אכזרית ביעילותה: יוצרים פיצוץ תת-מימי, משתקים את הדגים במקרה הטוב או הורגים אותם במקרה הפחות טוב, מערערים את כל המערכת האקולוגית המופלאה, ואוספים את התוצרת ביתר קלות. השיטה כמובן לא מפרידה בין דגי מאכל או מינים נדירים שעמלו לשמר במשך שנים. גם דיג בשיטות פחות נפיצות עלול להוביל לפיצוץ, פיצוץ מסוג אחר. בשונית האלמוגים מארג מזון יציב וקריטי לקיום המערכת. כשדגים ביתר טורפים גדולים, השלב הבא בשרשרת המזון - הטרף שלהם – חווה פיצוץ אוכלוסין, ואם הוא בפיצוץ אוכלוסין אז אלה שתחתיו עלולים להיעלם. לכל יצור תפקיד חשוב בעיר התת-ימית הזאת, ואם הוא נעלם השונית נפגעת. למשל: דגי תוכינון – דגי שונית יפים עם לסת שמזכירה מקור תוכי - ניזונים מהאצות שמשגשגות על האלמוגים, וכשהם ייעלמו האצות יחגגו, ואצות מתחרות באלמוגים ומפריעות להם לשגשג. רשימת האיומים המרחפים על השונית עוד ארוכה, והמציאות הנוכחית מוכיחה שהם לא רק מבטיחים, הם גם מקיימים – מצב השוניות בכי רע. An old harpoon gun mounted on a ship's wooden deck overlooking blue water. תותח המצויד בצלצל לציד לווייתנים, קרדיט: Stahlkocher, Wikimedia Commons, CC BY-SA 3.0 אנחנו, הדור שזכה להכיר את שוניות האלמוגים במלוא תפארתן, חוזה היום במערכת האקולוגית העשירה והמגוונת על פני כדור הארץ, הולכת ונעלמת. האם הילדים שלנו עוד יזכו ליהנות מקצת מהקסם המופלא הזה? האם הנכדים יזכו לשנרקל לצד דגי תוכי ואלמוגי שיח? ותכלס - האם יש לנו דרך לעזור לשוניות האלמוגים לשרוד? התשובה היא כן. קודם כל אנחנו מנסים להפחית פליטת גזי חממה. יעדי הסכמי פריז, שהבטיחו לשמור על עליית טמפרטורה של עד מעלה וחצי (ביחס לעידן שלפני המהפכה התעשייתית) בעזרת הפחתת פליטת גזי חממה, נשארו על הנייר. אצלנו בישראל מתקיים מאבק עיקש לצמצם את התלות של ישראל בדלקים פוסיליים המחריפים את שינוי האקלים ואת קטסטרופת האלמוגים. החברה להגנת הטבע פועלת כדי לצמצם את הרחבת חיפושי הגז בים התיכון, וקידום המשק למעבר לאנרגיה מתחדשת – כזו שיודעת לחיות טוב עם שוניות אלמוגים. במקביל, מתקיים מאמץ אדיר למזער את הסיכונים המקומיים לשוניות, כי בשביל השונית, דבר אחד זה להתמודד עם התחממות גלובלית ועם נטישת האצות השיתופיות כשהכל מסביב טוב, אבל לעשות את זה תוך כדי התמודדות עם זיהום, דיג, תאורה עודפת ותשתיות לא זהירות – זה כבר מוגזם. לכן קידום של שמורות טבע, איסור דיג, מניעת זיהום וניהול סביבתי של השוניות הוא תנאי הכרחי לשרידות שלהן בעידן שינוי האקלים. עיר מקלט כדי שיישארו לנו שוניות אלמוגים להוריש לילדים, מדענים ניסו לעשות מעשה: לבנות מודל שיחזה אילו שוניות יתחממו פחות כתוצאה משינוי האקלים. ברגע שידעו, אפשר יהיה למקד בהן את מאמצי השימור, לחזק את החזקים. למיזם הזה, שנקרא "50 שוניות" (50 Reefs), חברו המדענים המובילים בעולם. היוזמה כמובן מקורית ומבורכת, רק שהמציאות טפחה על פניה: תוך שנים ספורות הסתבר ששינויי האקלים היכו את התחזיות השחורות ביותר, והרבה מהשוניות שנבחרו במסגרת אותו מודל – הראו סימני התחממות מואצת וקריסה. ודווקא אז התברר שלא צריך לחפש איפה המים יתחממו פחות, אלא איפה – למרות ההתחממות – השוניות שורדות. כמה שוניות אלמוגים שרדו את הצלייה בנחישות, אבל אתם חייבים לראות מי עוקפת מימין ומציגה עמידות על - השונית של צפון מפרץ אילת (!). למרות שטמפרטורות מי ים-סוף חצו את קו סף ההלבנה כבר כמה פעמים, הצליחו האלמוגים לשמור על הצבע - וכל מה שמשתמע ממנו. סיפור העמידות המפואר קשור, כמו תמיד, בהיסטוריה המיוחדת של ים סוף [4]. ההיסטוריה האקלימית והגיאולוגית פשוט הגדילה להם את מסגרת האשראי. את כל הטוב הזה פיצחו החוקרים באילת - סימולטור מיוחד שיושב במכון הביו-אוניברסיטאי כבר עושה את זה בעזרת מערכת משוכללת שנבנתה במיוחד, ומדמה תנאי אקלים שונים [5]. יש לנו כאן הזדמנות: אם נסיר משוניות צפון מפרץ אילת את ההפרעות המקומיות, הן יכולות להיות המקלט הגדול ביותר לשוניות אלמוגים בעולם. בינתיים חייבים למהר ולאתר שוניות אלמוגים על פני הגלובוס, שיש בהן חשיפה נמוכה יותר לשינויים גלובליים וסיכוי גדול יותר לשרוד. אז, ברגע שמאתרים אותן, מנסים להתמקד במאמצים להגן עליהן עם השקעה מקומית וטיפול באיומים. Vibrant coral reef teeming with colorful tropical fish swimming in clear blue ocean water. מקלט עולמי בפוטנציה. שונית אלמוגים באילת, קרדיט: שי אורון הֲיָדַעְתָּ? כשמדברים על קריסת שוניות האלמוגים, בדרך כלל מדברים על אובדן מגוון המינים וכל מיני מילים גדולות של אוהבי טבע, אבל לקריסה כזאת יש השפעה מטורפת על הכלכלה המקומית. תיירות הקשורה לשוניות, כמו צלילה ושנורקלינג, מניבה הכנסות של עשרות מיליארדים בכל שנה. הֲיָדַאטָה? גם אם הטמפרטורה הממוצעת בעולם לא תעלה יותר ממעלה וחצי מעל לטמפרטורה בעידן שלפני המהפכה התעשייתית (היעד המרכזי של הסכמי פריז), לפי התחזיות עדיין 90-70 אחוזים מהשוניות ייכחדו.

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

מידע

אל תפספסו אף סיפור