נעים מאוד, אלמוג | מגזין שוניות אילת

ארץ, עיר, שונית אאאאל"ף – סטופ. חי באלף - אלמוג. רגע, מה? כן, כן, מה שנראה לכם כמו סלע צבעוני או שיח עבות הוא בכלל בעל חיים ימי. אז קודם כל, נא לשים אלמוג ברובריקה הנכונה ב"ארץ עיר". אז נעים מאד, אלמוג - חי, בועט, ואפילו טורף. אגב, רוב הסיכויים שאם הייתם מכירים אותו כשרק בא לעולם, לא הייתם מתבלבלים. בימיו הראשונים בעולם האלמוג הוא יצור נייד ותזזיתי, גליל מזערי. אחר-כך הוא מתבגר, מתברגן, מתיישב - תרתי משמע – נדבק למצע ולומד להסתדר מצוין בעולם, בלי לזוז ובלי ריטלין (על חומרים כימיים אחרים הוא דווקא לא ויתר, חכו). האלמוג הישיב הזה הוא המייסד והבנאי של העיר התת-ימית הסואנת והמופלאה, שונית האלמוגים, המערכת האקולוגית העשירה והמגוונת על פני כדור הארץ. Brain coral with distinct circular patterns next to vibrant purple soft coral. לא צומח ולא דומם, חי ובועט. אלמוגי אבן בשונית באילת, צילמה: שי אורון בול בפוני הבנו שהוא חי ועכשיו אנחנו מבינים שהוא צריך לאכול, בכל זאת צריך כוח כדי לבנות שונית. מגיע הערב והוא יוצא לצוד לו פלנקטון. רק שעכשיו יש בעיה, הוא מיושב, זוכרים? הבסיס שלו מחובר לשלד האבן. הפתרון לסינדול הזה הוא אחד המנגנונים המשוכללים בטבע. כדי להבין אותו צריך להכיר את מבנה האלמוג ה"מבורגן"– אם לפני כן הוא היה כמו גליל מיניאטורי מרחף, אחרי שבחר לו נחלה הגליל משתטח, החלק התחתון מתקבע למצע והחלק העליון מגדל זרועות ציד. כל זרוע כזו משופעת בתאי צריבה, לא סתם משתייך האלמוג למערכת ה"צורבים", מערכה גדולה מאד, לצד המדוזות ושושנות הים. המערכה קרויה על שם תאי הצריבה, כלי נשק בעל מנגנון מכאני וכימי מדויק, מהמשוכללים והמהירים בטבע. Close-up of numerous translucent white coral polyps with radiating, finger-like tentacles. דרוכות לקראת כל פלנקטון אקראי. זרועות הציד של האלמוג, צילמה: שי אורון התא הצורב הוא כמו חץ מורעל, רק הרבה יותר הייטקי: הוא מכיל בתוכו קפסולה שבתוכה יש מבנה חץ דמוי צלצל. החץ מחובר לצינורית, כמו קפיץ מלופף ודחוס, ואצורה בו המון אנרגיה אלסטית. הכל ביחד סגור במכסה. הלחץ שנוצר בתוך הקפסולה הוא של 150 אטמוספירות, לחץ עצום. רק להשוואה: מכלי הצלילה שלנו שעשויים מאלומיניום עבה דוחסים קרוב ל -200. כאן יש תא מזערי שאוגר את כל הלחץ הזה. כיוון שהתאים הם לשימוש חד-פעמי ותובעים הוצאת אנרגיה גדולה, האלמוג לא ממהר לירות. הוא מצויד בחיישנים רגישים מאד: כשיגיע טרף יורגש גירוי תנועה וגירוי כימי שיסמן לו שזה לא סתם גרגר חול. אז התאים, בחלקיק שניה, נדרכים ונפרצים החוצה באחת. החץ מתהפך ונורה החוצה, חודר כל מכשול – עור, שריון של סרטן זעיר, כל דבר – ומזריק את כל הארס. מדובר תהליך הפריקה המהיר ביותר בטבע: האצה של 40 אלף g, מהיר יותר מקליע אקדח. הטרף נוטרל? אפשר לאכול. Diagram and microscopic time-lapse demonstrating the rapid firing mechanism of a nematocyst. תהליך הפריקה המהיר ביותר בטבע. מהלך הפריקה במצלמה, מתוך מאמר על התא הצורב (Nüchter et al. 2006) עובדי אצות אז פלנקטון יש, אבל הוא נשנוש קליל לערב, זה בטח לא מספיק כדי לבנות מבני אבן עצומים שרואים מהחלל. הוא צריך לתפקד בתור הבנאי הגדול של שונית האלמוגים, מה עם הלחם האחיד והקוטג' בהפסקות? מאיפה האנרגיה? כאן יש טוויסט בעלילה: האלמוג הוא אמנם חי, אבל הוא עובד בשת"פ צמוד עם עולם הצומח, סימביוזה. האלמוג חתם על הסכם שיתוף עם זוֹאוֹקְסנְטֶלות, אצות שיתופיות. בכל סנטימטר רבוע ברקמת האלמוג מצטופפות כמיליון אצות זעירות, כל אחת בתוך "וואקולה" - בועה עטופה בקרום, חדר לשכירות ארוכת טווח. האצות המזעריות נהנות מקורת גג ומשירותי הגנה תחת אבטחת האלמוג, ובעיקר מבית חמים ומואר. למה הסעיף הזה בהסכם קריטי? כי על פי הסכם השיתוף האצות צריכות "לבשל" את התצרוכת היומית של הבנאי הרעב, ושיטת הבישול היא פוטוסינתזה. אם הקשבתם בשיעורי מדעים, או גידלתם עציץ בבית, אתם יודעים שפוטוסינתזה מחייבת אור. לכן מלכתחילה האלמוג התמקם באזור הרדוד, שם קרני האור חודרות את המים ו"מדליקות אור" במטבח. האלמוג מספק לאצה גם את יתר חומרי הגלם – פחמן דו-חמצני שהוא פולט בתהליך הנשימה, שהוא, בידיה המיומנות, יהפוך לסוכר. האצה השיתופית היא גם זו שממחזרת לו את הפסולת המטבולית שלו – היא משתמשת בתוצרי פירוק המזון כחבילת דישון על חשבון הבית, שבעזרתה היא גדלה ומתחלקת. האלמוג לא רק מקבל מהאצה קצובה יומית עשירה שהיא כמעט כל מה שהוא צריך, הוא גם נהנה מבגד צבעוני חדש – הפיגמנט שלה שמקנה לו את הצבע המיוחד שלו. Microscopic view showing numerous brownish-orange zooxanthellae cells, vital for coral health. מספקות לו אוכל וסטיילינג, ונהנות מאבטחה צמודה. זוואקסנטלות תחת מיקרוסקופ. צילום: Liti Haramaty, Wikimedia Commons, CC BY 2.0 בשנים האחרונות שומעים הרבה על אלמוגים שאיבדו את הצבע ונצבעו לבן. מה הפשיט את האלמוג מבגדו? הזואוקסנטלות נפלטות מהאלמוג, הצבע הלבן של השלד מתגלה והקשר השיתופי החזק ביניהם ניתק. מה גורם ל"הלבנה"? מספר גורמים ובראשם: ההתחממות הגלובלית. אם גלי החום הקיצוניים נמשכים זמן קצר, האלמוג יתאושש וישכור לו זואוקסנטלות חדשות. אם לא - הוא ימות והחיים שסביבו עלולים לקרוס. לינק לקריסת מערכות. Split image comparing brain coral in daylight and at night with extended feeding tentacles. ביום - נהנה ממאפי האצות, בלילה – שולח זרועות ויוצא לצוד, צילמה: שי אורון A small, striped fish perches on yellow coral while a gray moray eel lurks in the background. מושבת פוליפים במפרץ אילת, ושכנים שקפצו לביקור. צילמה: שי אורון פוליפ ובניו בע"מ אוכל יש, סרבל יש, אפשר לצאת לעבודה. אין צורך לשכור קבלן חיצוני או אדריכל, כל אלמוג הוא מולטי-טאלנט: מהנדס, בנאי ומפעל גיר עצמאי. הוא שואב מים מהים ומזקק מהם את חומרי הגלם של הבטון שירקח: סידן ופחמן. ביחד הם יוצרים, סידן פחמתי או קלציום קרבונט – אתם מכירים אותו גם מקונכיות ושריון של בעלי חיים - בשלב הזה הוא נראה כמו טלק. אחר כך הוא "שופך" בעזרת תאים ייעודיים את התרכובת על השטח והחומר מתגבש, וכך נבנה שלד האבן של האלמוג לאיטו - מאד לאיטו, בין מילימטרים לסנטימטרים בשנה. אלמוג בדרך כלל אוהב לגור בשכנות, הוא חיה מושבתית, ולכן המוני אלמוגים – פוליפים בשמם הנכון, יחידות הבסיס של האלמוג - מתקבצים יחד על מצע אחד. כדי להגדיל את המושבה, הפוליפ ניחן בעוד כשרון יעיל: הוא יכול להנץ אח תאום מתוך הדופן שלו, לשכפל את עצמו במהירות מבלי לחכות לאלמוגית. השלדים מתחברים האחד לשני והם הופכים ל"בתי רכבת", בלוקים של פוליפים. אמנם לא וילה פרטית, אבל מה זה חשוב, העיקר הביחד. אגב, יש פוליפים שפחות מתחברים לקומונה והם חיים כפוליפ יחיד (סוליטריים) – פיטרה עגולה למשל. בשונה מרוב אלמוגי האבן הגברת לא מחוברת לקרקע ומסוגלת לזחול ואפילו להתהפך. A small, white mushroom coral with prominent ridges rests on a sandy seafloor amidst green seagrass. אקרובטית ומעדיפה את הלבד שלה. פטרה בים האדום, צילמה: שי אורון Large, round brain coral with intricate, maze-like patterns underwater. "בלוקים" של פוליפים, העיקר להיות ביחד. אלמוג מוחן, צילמה: שי אורון איך אלמוג נולד? כדאי לדעת שהאבות המייסדים לא נולדו מייסדים. בלילה אחד מסוים, כשהירח היה בדיוק במופע הנכון, למשך כמה דקות, התקיים פסטיבל אהבה המוני בים. בתזמון מושלם – אולי הכי מתוזמן בטבע – שחררו כל האלמוגים מאותו המין את תאי הזרע והביצית שלהם למים. ה-"Spawning", אירוע הרבייה הגדול של האלמוגים, הוא מופע זיקוקים צבעוני וריחני שנמשך על פני מאות ואלפי מטרים. מי הים מתמלאים בהמוני תאי רבייה ששחררו ההורים העתידיים, ואנחנו שמחים לבשר שבזה תם תפקיד ההורים באירוע. בינתיים נכנסים הגלים לפעולה ומסיעים את תאי הרבייה לנקודת המפגש. תבינו, חלון ההזדמנויות צר, אין זמן, עוד שניה מגיע דג פרפרון לבן-מצח ומנשנש את התאים (אכילה רגשית, יום קשה), או שהם נמהלים בגלים ואחרי זמן מה מתים. כשהגלים מסיימים את החלק שלהם, התאים מתכנסים לספיד-דייט רב משתתפים שמטרתו אחת: יצירת הדור הבא של האלמוגים. תא זרע ותא ביצית מתאחדים, הים הוא הרחם, ואם הכל מתקתק – מזל טוב! עובר אלמוג בא לעולם, ויקרא שמו בישראל: פלנולה, אותו יצור קטנטן ותזזיתי שהזכרנו. לינק לאלמוג נכנס לבר. Two bright yellow fish swim over a vibrant coral reef illuminated under the night sky. חלון ההזדמנויות צר. פרפרון לבן מצח מנשנש תאי רבייה של אלמוגים מסוג שיטית, צילם: תום שלזינגר עכשיו הפלנולה לבדה בים היא חשופה לסכנות, טורפים אורבים בכל עבר. היא נראית כמו גליל קצר וזעיר, מילימטר אולי, לרוב בצבע צהבהב, ומכוסה פרוות ריסים קצרים שעוזרת לה לשחות. היא מתחילה לנוע על פני הגלים בחיפוש אחר בית, מצע מוצק ראוי להתיישב עליו. בחיישני החישה שלה היא בוחנת את הנדל"ן – את המרקם, את האותות הכימיים, עוצמת האור, הטמפרטורה – אלמוגים זקוקים לאור ולמים צלולים כדי שהאור ייכנס. האור הכרחי, לכן היא מחפשת שטח במים הרדודים. לינק לבית גידול שונית רדודה הבחירה בלוקיישן הנכון קריטית: ברגע שהפלנולה מתקבעת אין דרך חזרה. נגעת נסעת. כשהמקום נאה בעיניה, ובהנחה ששרדה את המסע המסוכן, היא מפרישה ריר סמיך, כמו דבק פנימי שמחבר אותה אל המצע. עכשיו אפשר לגזור את הסרט: הרגע הונחה אבן הפינה למבנה הסלע הענק שיבנה בשונית. ואז, מתרחש המהפך, הפלנולה הופכת לפוליפ. המטמורפוזה הזאת היא קסם של ממש: כאמור הגליל משתטח, באמצעו נפער פה, החלק העליון מגדל זרועות ציד, החלק התחתון מתקבע. זהו, המסע הושלם, אפשר להתחיל לבנות את הבית. Microscopic life cycle of a marine organism, showing stages from egg to a branching coral structure. מטמורפוזה שהיא קסם. מבקיעה ועד לפוליפ, מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים (Hayward et al. 2011) סוף לסיפור יום יבוא והפוליפ הקשיש ימות, אבל המורשת שלו חקוקה בסלע - תרתי. מבנה האבן שהותיר אחריו, עומד כקונסטרוקציה מפוארת, והפוליפים הצעירים ימשיכו לבנות עליו עוד שלד אבן, כי זה מה שעושים אלמוגי האבן. דור חדש של בנאים יקום וימשיך את מורשת הוריו ועוד דור, ועוד דור של יצורים קטנים, שימשיך להרים גורדי שחקים ולהגדיל את המערכת אקולוגית העשירה בים. איך כתב דרווין במסעו המפורסם על הביגל? "אנחנו חשים השתאות כשמטיילים מספרים לנו על ממדיהן העצומים של הפירמידות ושרידים ענקיים אחרים, אבל כמה קטנים המבנים הגדולים האלה בהשוואה להררי האבן [בשונית האלמוגים] שנערמו בזכות פועלם של בעלי חיים זעירים ועדינים". הֲיָדַעְתָּ למרות שהפוליפים של אלמוגי האבן קטנים מאד - קוטר ממוצע של מילימטר עד שלושה - מושבות הפוליפים הגדלות על שרידי מושבות קודמות, יכולות לשקול כמה וכמה טונות. לכן הן מוכתרות כמבנה הביוגני הגדול ביותר על פני כדור הארץ. הֲיָדַאטה? ירי ה"חץ" של התא הצורב הוא התהליך המהיר ביותר שנמדד בטבע. הוא נורה בקצב העולה על 5 מיליון-g ומשלים את הירי בתוך מאות ננו-שניות. רק להשוואה, מטוס קרב מודרני מוגבל ל-9g בלבד. כבר אמרנו: מולטי טאלנט

שוניות אילת

בתי גידול

עושים שינוי

מגזין

אתר

אל תפספסו אף סיפור