נא לא לנפח את האבו נפחא. נפוחית לבנת כתמים, צילום: שי אורון
מי גאון של טבע
לפני שני עשורים חיכו לאוהבי הים שהגיעו לצלול באילת, שלטים גדולים עם בקשה קטנה: "נא לא לנפח את האבו נפחא". מאחורי היוזמה עמדה סטודנטית נמרצת לביולוגיה שרק רצתה לחקור את השפעת הצוללים על שונית האלמוגים. בדרך הבינה שיש צוללים שנוהגים להבהיל את דג האבו נפחא באופן יזום, כדי לראות אותו נהפך ברגע מדג רגיל למראה לכדור מנופח למשעי.
כמעט אפשר להבין אותם, זה הרי מטורף, טריק גאוני של הטבע, לראות ולהתמוגג, מה הבעיה? הבעיה היא שהסמל המסחרי של האבו נפחא ומה שהפך אותו לחביב הצוללים, הוא מנגנון הגנה שמפעיל הדג כשהוא מאוים, והוא משלם עליו מחיר. הרבה מים עברו בים סוף מאז אותו קמפיין, ולצערנו, יש צוללים שעדיין מוכנים לעשות הרבה מדי כדי לקבל תמונה יפה ועגולה, אבל האבו נפחא הייחודי עדיין ממשיך לנוע ולהיראות ברחבי מפרץ אילת.
איך בדיוק הופך דג לכדור? מה המחיר שהוא משלם? מאיזה משפחה טובה הוא מגיע, ומה עוד אנחנו לא יודעים על אחד הדגים המוכרים במפרץ אילת?
קודם כל שהוא לא אחד.
בחזרה למקור
מאחורי השם העממי "אבו נפחא" מסתתרת משפחה שלמה של דגים, הנפוחיתיים, שבניה פיתחו במהלך האבולוציה כמה מהטריקים המוזרים והמצליחים להגנה מפני טורפים. השם המדעי של המשפחה Tetra-odontidae, ביוונית "ארבע שיניים", חושף את אחד מסימני ההיכר של בני המשפחה: אצל הנפוחיתיים הבוגרים השיניים הקדמיות יוצרות ארבע יחידות גדולות, שתיים בלסת העליונה ושתיים בתחתונה, שמתחברות לסוג של מקור חזק. ה"מקור" הוא כלי עבודה יעיל מאד לדג שניזון ממגוון יצורים וחומרים כמו רכיכות, סרטנים, קיפודי ים, ספוגים, אצות ועוד (כל מין וההעדפות הקולינריות שלו).
כלי עבודה יעיל. ה"מקור" של נפוחית לבנת כתמים, צילום: שאדי סמארה
אבל מי מסתכל על השיניים כשיש לדגי האבו נפחא עיניים כאלה גדולות, מה שיוצר הבעה כמעט אנושית. הן לא רק יפות, לכל אחת מהעיניים יש יכולת לנוע עצמאית, וכך יכול הדג להסתכל לכיוונים שונים בו־זמנית, לראות רכיכה טעימה מימין וצולל מציק משמאל. נעלה ונשווה: אצל חלק ממיני האבו נפחא תועדה גם היכולת לעצום את העיניים - יכולת שלא מופיעה אצל דגי גרם - וזה קורה אפילו שאין להם עפעפיים! [1] העור שמקיף את העין מתכווץ מכל הכיוונים לעבר המרכז, וגלגל העין נכנס לתוך ארובת העין. בקיצור, נראה מי ימצמץ ראשון...
מאחורי השם העממי "אבו נפחא" מסתתרת משפחה שלמה של דגים, הנפוחיתיים, שבניה פיתחו במהלך האבולוציה כמה מהטריקים המוזרים והמצליחים להגנה מפני טורפים
מבע אנושי. נפוחית הכוכבים בטיפול קוסמטי, צילום: שאדי סמארה
אז איך מנפחים דג?
עם כל הכבוד למצמוצים ולמקור, בסוף האבו נפחא מוכר בזכות טריק גאוני אחד: התנפחות. כשהוא מרגיש מאוים הוא עושה משהו שרוב הדגים לא מסוגלים לעשות: הוא בולע במהירות כמויות גדולות של מים, ומזרים אותם אל קיבה גמישה במיוחד. הגוף מתרחב, והדג משנה בתוך זמן קצר את צורתו ואת נפחו.
מה שנראה לנו מופע קרקסי מרהיב, פחות מלהיב את הטורף שבא לאכול אותו: הדג שהיה נראה עד לפני רגע בגודל נוח לבליעה, הופך פתאום לכדור גדול שקשה להכניס לפה. המנגנון הזה של האבו נפחא הוא לא סתם "קיבה אלסטית". מחקרים אנטומיים ואבולוציוניים הראו שהיכולת להתנפח התפתחה יחד עם שינויים במבנה הראש, הלסתות והשרירים שמאפשרים לדג לשאוב ולדחוף מים במהירות. החוקרים הציעו שהיכולת המרשימה הזאת התפתחה ממנגנונים קדומים יותר ששימשו לשיעול ונשיפת סילוני מים מהפה. [2] כידוע, אין ארוחות חינם ולתעלול הפוטוגני יש מחיר: אחרי האירוע לוקח לדג הרבה זמן להתאושש. לחילוף החומרים של הדגים שנבדקו במחקר, לקח בממוצע יותר מחמש שעות לחזור לרמת המנוחה. במילים אחרות, מבחינת הדג זה לא זבנג וגמרנו, ולכן כדאי לעזוב אותו במנוחה ולהסתכל עליו מרחוק.
ויש לזה עוד סיבה.
טריק יקר. אבו נפחא מנופח, צילום: נועה לביא
לתעלול הפוטוגני יש מחיר: אחרי האירוע לוקח לאבו נפחא הרבה זמן להתאושש. לחילוף החומרים של דגי המחקר, לקח יותר מחמש שעות לחזור לרמת המנוחה. במילים אחרות, מבחינת הדג זה לא זבנג וגמרנו
מאגר נשק כימי לעת צרה
חלק מבני המשפחה מצוידים בעוד כלי הגנה יעיל וקטלני – הטטרודוטוקסין, רעלן עצבי חזק שמשבש את העברת המסר העצבי, ועלול לגרום לשיתוק ואפילו למוות. במינים רבים הדג לאו דווקא מייצר את הרעל בעצמו - הטטרודוטוקסין נמצא בשורה של חיידקים ויצורים אחרים, שהנפוחיתיים צוברים דרך המזון. הרעלן יושב אצלם לרוב בשחלה ובכבד. אבל רגע, אם הרעלן פוגע בפעילות תאי עצב, איך הדג הרעיל לא מרעיל את עצמו? מחקרים גנטיים גילו שאצל האבו נפחא התרחשו שינויים מולקולריים במערכת העצבים שמפחיתים את רגישותם לטטרודוטוקסין, ובקיצור - לצד מאגר הנשק הכימי שהוא מתחזק, התפתחה אצלו גם עמידות לחומר. [3] אחד מבני המשפחה, לגינון נודד (Lagocephalus sceleratus) מין ים־סופי שהוא פולש ותיק לים התיכון, מכיל את הרעלן המסוכן. בשנת 2009 ישב זוג מהקריות לאכול יחדיו את ארוחת הערב שהתבססה על לגינון (שכנראה לא נודד לשומקום). הקינוח היה אשפוז בבית החולים רמב"ם. לזוג שלום.
לצד הסכנה, הרעלן העצבי הזה מכיל פוטנציאל אדיר לעולם הרפואה - בעקבות המנגנון שלו שחוסם העברת מסרים עצביים, נעשים ניסיונות לפתח תרופות לשיכוך כאבים ולהפחית מסרים של כאב. אחת התרופות כבר הראתה יעילות מסוימת בניסויים קליניים והיא מורכבת מטטרודוטוקסין טהור. הדרך ארוכה ומפותלת, אבל היא כבר נבחנת להקלת כאב עצבי שנגרם בעקבות טיפולים כימותרפיים וכאבי הקשורים במחלת הסרטן. [4]
איזה אבו נפחא אפשר לפגוש באילת? אז תכל'ס, אילו מהמינים תוכלו לפגוש במפרץ אילת? לא מעט. למשל תוכלו לפגוש את הנפוחית הממושקפת ((Arothron diadematus שקלה מאד לזיהוי עם המשקפיים - או המסכה השחורה - שמכסה את העיניים, והסימטריה המרשימה של הכתמים והקווים שעל גופה. גם הפה שלה תחום במסגרת שחורה, בעיצוב של זקן צרפתי. לרוב היא שוחה לבדה בין שוניות עשירות באלמוגים, אבל בתקופת הרבייה היא עושה מינגלינג ומצטרפת לחבורות זמניות.
מסכה שחורה וזקן צרפתי. נפוחית ממושקפת, צילום: שי אורון
גם נפוחית לבנת כתמים (Arothron hispidus) היא דיירת צבעונית של שוניות האלמוגים באילת, עם גוף חום-ירקרק מנוקד בכתמים לבנים, בטן מפוספסת ואמירה אופנתית של שני זיפים בשרניים על כל נחיר. היא עגלגלה ויפה מכוסה ברובה בקוצים זעירים, ונעה לרוב לבדה.
אמירה אופנתית של שני זיזים. נפוחית לבנת כתמים, צילום: שאדי סמארה
עוד כוכבת שמסתובבת בשונית, גם אם נדירה יותר, היא נפוחית הכוכבים (Arothron stellatus). גופה מכוסה בזיזים קטנים, אצל הצעירים מופיעים פסים כהים בבטן, והאופנה משתנה לנקודות עם הבגרות. ואחות נוספת שנראית אצלנו - ואל תתנו לשם להטעות אתכם - היא נפוחית אפורה Arothron)_ immaculatus_) שאמנם אפורה, אבל מסוגלת לשנות את הצבע לירקרק מנומר לצורך הסוואה. את השפתיים, האישונים וסנפיר הזנב צהוב היא "מאפרת" בגווני צהוב.

אפורה אבל מאופרת. נפוחית אפורה, צילום: רפי עמר
הנפוחיות שהוזכרו כאן גדולות יחסית – נפוחית הכוכבים יכולה להגיע ל-120 סנטימטרים! – אבל בני הדודים הבאים קטנים בהרבה, ומרשימים לא פחות. פנינון האוכפים הוא דג יפהפה בעל גוף קצר שעליו שלושה פסים אלכסוניים כהים המזכירים אוכפים. הוא מקושט בקווים ונקודות חומות או כחולות זוהרות. פנינון זה הוא דג קרקעית ביישן ששוחה לבדו ומסתמך על ההסוואה שלו בין החול והאבנים, ובכל זאת הצלחנו לעשות פאפרצי. פנינון העין (Canthigaster margaritata) הוא כבר פנינה של ממש. הוא מעוטר בנקודות שחורות קטנות דמויות פנינים, שמספקות לו הסוואה יעילה בין האלמוגים. כיאה למשפחה המנופחת, פנינון העין מסוגל לנפח את גופו כהגנה מפני טורפים, ולפעמים מנפח אזורים סמוכים לרכסים הגביים והבטניים במהלך תצוגות טריטוריאליות, בעיקר בין זכרים.
פנינה של ממש. פנינון האוכפים (מימין) ופנינון העין, צילום: שאדי סמארה, רפי עמר
גם חמת ים-סופית ((Torquigener flavimaculosus מבלה אצלנו בים לבושה בטקסטורה משולבת בנקודות חומות לצד פסים אנכיים. היא קטנה יחסית, אבל מתנפחת במהירות. החמת חמת המזג היא דג שפלש לים התיכון כמו דגים רבים אחרים. באחד המחקרים שנעשו עליה גילו התנהגות מעניינת – כנראה כהגנה מפני טורפים, פרטים נמלטו במהירות ואז התחפרו בקרקעית החולית כשרק העיניים והגב חשופים. [5]
לא פראיירית. חמת ים-סופית, צילום: רפי עמר
פיית השיניים יוצאת לחופשה
השיניים המיוחדות שהפכו ל"מקור" והעניקו למשפחה את שמה הלטיני, משכו את תשומת לבם של חוקרי התפתחות שיניים. למה? כי יש כאן טוויסט בעלילה - כשהאבו נפחא צעיר הוא מפתח שיניים נפרדות האחת מהשנייה, כמו כולנו ובדומה לדגים אחרים. אבל בהמשך קורה משהו יוצא דופן: החלפת השיניים מתרכזת בארבעה אזורים בלבד בלסת, זאת אומרת שבמקום ששיניים ישנות יתחלפו בחדשות, חומרי שן מצטברים ויוצרים בהדרגה ארבעה לוחות שיניים גדולים שהופכים להיות ה"מקור". התהליך לא נעצר, הוא ממשיך לאורך החיים ומפצה על השחיקה שנוצרת בזמן פיצוח קיפוד ים או קונכייה פריכה. [6] הודות לשני המאפיינים האלה, האבו נפחא מספק לחוקרי השיניים מודל מרתק לחקר הדרך שבה מנגנונים התפתחותיים עתיקים יכולים להשתנות במהלך האבולוציה ולייצר מבנה חדש לגמרי.
ארבעה לוחות שיניים גדולים. מתוך המחקר על התפתחות המקור
תנו לשחות בשקט
בשורה התחתונה: כמה צריך לדאוג לאבו נפחא בימים אלה? אין אבו נפחא אחד - אין תשובה אחת. בגדול, כמה מהמינים המוכרים ממפרץ אילת מסווגים כיום ברשימה האדומה של IUCN בקטגוריית ללא חשש. זה לא אומר שלא צריך להגן עליהם: נפוחית ממושקפת, למשל, היא מין שתפוצתו מוגבלת לים סוף ולאזור מפרץ עדן. היא לא חיה באקווריום מבודד אלא במערכת אקולוגית שלמה, ולכן שמירה על בתי הגידול המקומיים חשובה במיוחד עבורה. כמו דגי שונית אחרים, האבו נפחא תלוי במערכת הימית שסביבו. פגיעה בשוניות, זיהום, פגיעה בבתי גידול והתחממות הים מתרחשים כל הזמן ודוחקים את המינים אל הקצה. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים אבו נפחא באילת, אין צורך לבדוק אם הוא באמת יודע להתנפח, תהנו ממנו מרחוק ותנו לו לשחות ולשמור על האפקטים לעת צרה.


מבע אנושי. נפוחית הכוכבים בטיפול קוסמטי, צילום: שאדי סמארה




